(147) שער התורה, פרק א

וְנִמְצָא לְפִי זֶה נוּכַל לְהָבִין, כַּמָּה יֵשׁ לָנוּ לְהִתְחַזֵּק בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, הֵן מִצַּד הַחִיּוּב הָעַצְמִי, כְּמוֹ שֶׁנְּבָאֵר אִם יִרְצֶה ה' לְקַמָּן, וְהֵן מִצַּד שֶׁיִּנָּצֵל עַל יְדֵי זֶה מִכָּל חֶלְקֵי דִּבּוּרִים הָאֲסוּרִים וְכַנַּ"ל. וְכָל שֶׁכֵּן בִּזְמַנֵּנוּ, שֶׁבַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, נִתְמוֹטֵט עַמּוּד הַתּוֹרָה, כַּמָּה יֵשׁ לָאָדָם לְהִתְאַמֵּץ בָּזֶה, כִּדְאִיתָא בִּירוּשַׁלְמִי פֶּרֶק הָרוֹאֶה: ר' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר: אִם רָאִיתָ דּוֹר, שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ יְדֵיהֶן מִן הַתּוֹרָה, עֲמֹד וְהִתְחַזֵּק בָּהּ, וְאַתָּה נוֹטֵל שְׂכַר כֻּלָּם וְכוּ'. וּנְבָאֵר בְּמִקְצָת אֶת גֹּדֶל חִיּוּב הָאָדָם לַתּוֹרָה וְגֹדֶל שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

כִּי הִנֵּה יָדוּעַ דְּעֶצֶם לִמּוּד הַתּוֹרָה, לְבַד מַה שֶּׁהַלִּמּוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה, הוּא מִצְוַת עֲשֵׂה דְּאוֹרַיְתָא דִּכְתִיב: "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹתָם".

וְאָמְרוּ רַזַ"ל: אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל וְכוּ' וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם. וְאִיתָא בִּירוּשַׁלְמִי פֶּרֶק א' דְּפֵאָה, שֶׁכָּל הַמִּצְוֹת אֵינָן שָׁווֹת לְדָבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה.