(156) שער התורה, פרק ב

וְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ תְּהִלִּים: "לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר; שִׁמְעוּ זֹאת כָּל הָעַמִּים", זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לָעֵינַיִם", מַה מָּתוֹק הוּא אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲשִׂים טוֹבִים, כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה אוֹתוֹ הָאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ". רַבִּי אַבָּא אָמַר: מַה מְּתוּקִים הֵם דְּבָרִים הַנִּמְשָׁלִים לְאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי נֵר מִצְוָה" וְגוֹ'. אַשְׁרֵי אָדָם, שֶׁרוֹאֶה אֶת הַתּוֹרָה מְלֻבֶּנֶת כַּשֶּׁלֶג, שֶׁאֵין סוֹף לְמַתַּן שְׂכָרָהּ, כְּשֶׁיָּבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְרֹעַ לְיִשְׂרָאֵל מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל עֲמֵלֵי תּוֹרָה, וְיַשְׁפִּיעַ לָהֶן בִּזְכוּתָהּ מִן הָאוֹר הַצָּפוּן, אוֹתָהּ שָׁעָה הֵן אוֹמְרִים לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם זָכִינוּ עַל שֶׁעָסַקְּנוּ בַּתּוֹרָה, וְאַתֶּם הֵן הֱיִיתֶם אוֹמְרִים לָנוּ: לָרִיק אַתֶּם יְגֵעִים, רְאוּ מַתַּן שְׂכָרָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "שִׁמְעוּ זֹאת כָּל הָעַמִּים", וְאֵין זֹאת אֶלָּא תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר: "זֹאת הַתּוֹרָה". "הַאֲזִינוּ כָּל יוֹשְׁבֵי חָלֶד", אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם, שֶׁמַּעֲלִים חֲלֻדָּה בַּגֵּיהִנֹּם. וּמִי הֵם? "גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ". אָדָם, זֶה אַבְרָהָם שֶׁנֶּאֱמַר: "הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקים". "גַּם בְּנֵי אָדָם" אֵלּוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה, "גַּם בְּנֵי אִישׁ" אֵלּוּ בְּנֵי נֹחַ, שֶׁנִּקְרָא אִישׁ צַדִּיק. דָּבָר אַחֵר, אֵלּוּ אֻמּוֹת עוֹבְדֵי אֱלִילִים שֶׁיּוֹרְדִין לַגֵּיהִנֹּם. "יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן", עָשִׁיר בַּתּוֹרָה וְאֶבְיוֹן בַּתּוֹרָה. "עָשִׁיר", דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת, יוֹרְדִין לַגֵּיהִנֹּם. וְאֶבְיוֹן בַּתּוֹרָה, מִי שֶׁבְּיָדוֹ סִפּוּק לִלְמֹד וְלֹא לָמַד. לְפִיכָךְ אָמְרוּ בְּנֵי קֹרַח: הוֹאִיל וְכָךְ הוּא מַתַּן שְׂכָרָהּ שֶׁל תּוֹרָה, "פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת", חָכְמָתָהּ שֶׁל תּוֹרָה. "וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת", בִּתְבוּנָה שֶׁל תּוֹרָה; "אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי", לִמְשָׁלָהּ שֶׁל תּוֹרָה. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.