(171) שער התורה, פרק ד

גַּם עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּבֵּר עֹל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עַל יִשְׂרָאֵל. כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ עַל הַפָּסוּק: "כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ". הַקַּשׁ זֶה עֵשָׂו, וְאֵשׁ זֶה יַעֲקֹב. הַקַּשׁ יֹאכַל אֶת הָאֵשׁ, וְאֵימָתַי? "כִּי מָאֲסוּ אֵת תּוֹרַת ה' שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה", שֶׁלֹּא תּוֹעִיל לָהֶם זְכוּת אָבוֹת.

עוֹד אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב", כָּל זְמַן שֶׁקּוֹל יַעֲקֹּב מְצַפְצֵף בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, אֵין יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת בּוֹ, אֵין הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב וְכוּ'.

וְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ אֵיכָה: אֵימָתַי מַלְכוּת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים גּוֹזֶרֶת גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל וּמַצְלַחַת? בִּזְמַן שֶׁמַּשְׁלִיכִין דִּבְרֵי תּוֹרָה לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְצָבָא תִּנָּתֵן עַל הַתָּמִיד בְּפָשַׁע וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה", זוֹ הַתּוֹרָה דִּכְתִיב: "אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר", וּכְתִיב: "זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב, אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ", וְאֵין טוֹב אֶלָּא תּוֹרָה.

וּכְתִיב: "וַיִּסְעוּ כוּ' וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים", כְּתִיב אַחַר זֶה: "וַיָּבֹא עֲמָלֵק", וְדָרְשׁוּ רַזַ"ל: בִּשְׁבִיל שֶׁרָפוּ יְדֵיהֶם מִן הַתּוֹרָה.

וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ עַל הַפָּסוּק: "נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים", זֶה לְשׁוֹנוֹ: נִרְפִּים אַתֶּם מֵאוֹרַיְתָא, עַל כֵּן תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים בְּמִסִּים וְאַרְנוֹנִיּוֹת.