(172) שער התורה, פרק ד

וּבִפְרָט שֶׁמְּקַלְקֵל בְּדָבָר זֶה לְעַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: כָּל הַשׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִתַּלְמוּדוֹ, גּוֹרֵם גָּלוּת לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ, אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אֲנִי".

גַּם בָּנָיו שֶׁל אָדָם מֵתִים כְּשֶׁהֵם קטַנִּים עֲבוּר זֶה הֶעָוֹן. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל.

גַּם נִדּוֹן בַּגֵּיהִנֹּם עֲבוּר זֶה הַחֵטְא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: כָּל הַפּוֹרֵשׁ עַצְמוֹ מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נוֹפֵל בַּגֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל, בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ", וְאֵין רְפָאִים אֶלָּא גֵּיהִנֹּם כוּ'. וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא:

אָמַר ר' שִׁמְעוֹן: זַכָּאִין אִנּוּן מָארֵי דְּנִשְׁמְתָא מָארֵי דְּאוֹרַיְתָא בְּנֵי פֻּלְחָנָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, וַי לְאִנּוּן חַיָּבַיָּא, דְּלָא זַכָּאָן לְאִתְדַּבָּקָא בְּמָארֵיהוֹן וְלָא זַכָּאָן בְּאוֹרַיְתָא, דְּכָל מַאן דְּלָא זָכֵי בְּאוֹרַיְתָא, לָא זָכֵי לָא בְּרוּחַ וְלָא בִּנְשָׁמָה, וְאִתְדַּבְּקוּתָא דִּלְהוֹן בְּהַהוּא סִטְרָא דְּדִינִין בִּישִׁין, וְהַאי לֵית לֵהּ חוּלְקָא בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, לֵית לֵהּ חוּלְקָא בִּקְדֻשָּׁא. וַי לֵהּ כַּד יִפֹּק מֵהַאי עָלְמָא, דְּהָא אִשְׁתְּמוֹדַע הוּא לְגַבֵּי אִנּוּן זִינִין בִּישִׁין מָארֵי חֲצִיפוּתָא תַּקִּיפָא כְּכַלְבָּא, שְׁלוּחֵי דְּנוּרָא דְּגֵיהִנֹּם, דְּלָא מֵרַחֲמֵי עֲלַיְהוּ. תָּא חֲזֵי וְכוּ'.

תרגום: אָמַר ר' שִׁמְעוֹן: אַשְׁרֵי לְאוֹתָם בַּעֲלֵי נְשָמָה, בַּעֲלֵי תוֹרָה, אַנְשֵי עֲבוֹדָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַקָדוֹשׁ, אוֹי לְאוֹתָם הַחוֹטְאִים, שֶׁלֹּא זָכוּ לְהִדָּבֵק בַּאֲדוֹנָם וְלא זָכוּ בַּתּוֹרָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁלּא זָכָה, לֹא בְּרוּחַ וְלֹא בִּנְשָׁמָה, וְהַהִדַּבְּקוּת שֶׁלּוֹ בַּצַּד הַהוּא שֶׁל הַדִּינִים הָרָעַים, זֶה אֵין לוֹ חֵלֶק בַּמֶּלֶךְ הַקָדוֹשׁ, אֵין לוֹ חֵלֶק בַּקְדֻשָּׁה, אוֹי לוֹ, כְּשֶׁיֵּצֵא מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי נִתְגַּלָּה לְאוֹתָם הַמִּינִים הָרָעַים בַּעֲלֵי הַחֻצְפָּה הַקָשָׁה כַּכֶּלֶב, שְׁלִיחֵי אֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם, שֶׁאֵינָם מְרַחֲמִים עֲלֵיהֶם, בּוֹא וּרְאֵה וְכוּ'.