(195) שער התורה, פרק ז

גַּם כָּל הַשָּׂכָר שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל, בַּמַּחֲזִיק יְדֵי לוֹמְדֵי תּוֹרָה, שַׁיָּךְ גַּם בַּמַּחֲזִיק אֶת בְּנוֹ לְתוֹרָה. גַּם זוֹכֶה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹשֵׂא לוֹ פָּנִים, כְּמוֹ דְּאִיתָא בְּתָנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ פֶּרֶק כ"ג: תְּשׁוּבַת הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמִדַּת הַדִּין שֶׁשׁוֹאֶלֶת לְפָנָיו, לָמָּה נוֹשֵׂא פָּנִים לְיִשְׂרָאֵל, וַהֲלֹא כְּתִיב: "הָאֵל הַגָּדֹל וְגוֹ' אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים". וְהֵשִׁיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵיךְ אַתָּה אוֹמֵר, לָמָּה אֲנִי נוֹשֵׂא פָּנִים לְיִשְׂרָאֵל, וַהֲלֹא כְּבָר נָשְׂאוּ לִי פָּנִים? וְכוּ' וְעוֹד, שֶׁהֵם מְלַמְּדִין אֶת הַתּוֹרָה וְעוֹמְדִין אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת וְעוֹסְקְין בַּתּוֹרָה וְנוֹתְנִין שָׂכָר לִמְלַמְּדִים, שֶׁיְּלַמְּדִוּ אֶת בְּנֵיהֶם תּוֹרָה. וּלְהֶפֶךָ גֹּדֶל הָעֹנֶשׁ, לְמִי שֶׁמַּעֲבִיר אֶת בְּנוֹ מִתַּלְמוּד תּוֹרָה, מְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת פְקוּדֵי וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:

תְּרֵין סָמְכִין דְּלִסְטַר מַעֲרָב כוּ' אִלֵּין אִתְמַנּוּן לְאַכְרָזָא בְּכָל רְקיעִין, לְכָל אִנּוּן דִּמְעַבְּרִין בְּנַיְיהוּ מֵאוֹרַיְתָא וְסָלְקִין לוֹן דְלָא יִלְעוּן בַּהּ, כְּדֵין נָפְקַי כָּל הַנֵּי מְמַנָּן וּמַכְרְזִי וְאָמְרֵי: וַי לִפְלַנְיָא, דְּקָא אַעְבַּר בְּרֵהּ מֵאוֹרַיְתָא, וַי לֵהּ, דְּקָא אִתְאֲבִיד מֵעָלְמָא דֵּין וּמֵעָלְמָא דְּאָתֵי, מֵחוּלְקָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי כוּ', עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

תרגום: שְׁנֵי סָמְכִין שֶׁלְּצַד מַעֲרָב וְכוּ', אֵלּוּ נִתְמַנּוּ לְהַכְרִיז בְּכָל הָרְקִיעַים, עַל אוֹתָם שֶׁמַּעֲבִירִים בְּנֵיהֶם מֵהַתּוֹרָה וּמְסַלְּקִים אוֹתָם שֶׁלֹּא יַעַמְלוּ בָּהּ, אָז יוֹצְאִים כָּל אוֹתָם הַמְמֻנִּים וּמַכְרִיזִים וְאוֹמְרִים: אוֹי לִפְלוֹנִי, שֶׁהֶעֱבִיר בְּנוֹ מֵהַתּוֹרָה, אוֹי לוֹ, שֶׁיֹּאבַד מֵהָעוֹלָם הַזֶּה וּמֵהָעוֹלָם הַבָּא וּמֵחֵלֶק הָעוֹלָם הַבָּא, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

וְזֶה הוּא תּוֹכַחַת מְגֻלָּה לְאוֹתָן בְּנֵי אָדָם, שֶׁמַּעֲבִירִין אֶת בְּנֵיהֶם מִתַּלְמוּד תּוֹרָה כְּשֶׁהֵם עֲדַיִן נְעָרִים כִּבְנֵי י"ד וְט"ו, וְעַל יְדֵי זֶה נִשְׁאָר נַעַר מְנֹעָר מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְוֹת, וְרַקּ רְצוֹנוֹ לִלְבֹּש תָּמִיד בִּגְדֵי חֹפֶשׁ וּלְהַרְחִיב אֶת גְּבוּלוֹ בְּכֶסֶף וְזָהָב. וְאוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה, וְאוֹי לְאוֹתָהּ כְּלִמָּה שֶׁל הָאָב, כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַנּוֹ לָשׁוּב אֶל אֱלֹהִים וְכַנַּ"ל.

וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמּוֹרִין הֶתֵּר לְעַצְמָן לֵאמֹר: מַה תּוֹעֶלֶת תִּהְיֶה אִם יִהְיֶה לַמְדָּן, וְכִי רַב יִהְיֶה? מִדִּבְרֵיהֶם מַשְׁמַע, שֶׁאִם לֹא יִהְיֶה רַב, לֹא יִצְטָרֵךְ הָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי לֵידַע אֵיךְ לַעֲבֹד אֶת ה', וְחַס וְשָׁלוֹם, לֹא תְּהֵא כָּזֹאת בְּיִשְׂרָאֵל. הֲלֹא יָדוּעַ מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב: "מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינַיִם", וּבֵאוּרוֹ הוּא, שֶׁהָאָדָם, בְּלִי הַתּוֹרָה הַמַּדְרֶכֶת אוֹתוֹ, הוּא כְּאִישׁ סוּמָא הַהוֹלֵךְ בְּעַצְמוֹ בְּדֶרֶךְ מְלֵאָה פְּחָתִים, אֲשֶׁר סַכָּנָתוֹ וַדַּאי עֲצוּמָה וְרָעָתוֹ קרוֹבָה מֵהַצָּלָתוֹ. כֵּן הוּא מַמָּשׁ הָאָדָם בְּלִי הַתּוֹרָה, דְּלָא מִבָּעֵי שֶׁיֶּחְסַר לוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא כַּמָּה וְכַמָּה מֵאוֹת מִצְוֹת עַל יְדֵי זֶה, שֶׁלֹּא יָדַע כְּלָל אִם הִיא מִצְוָה, אַךְ גַּם שֶׁיַּכְנִיס תְּמוּרָתָם כַּמָּה וְכַמָּה מֵאוֹת עֲבֵרוֹת, שֶׁחָשַׁב עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם מִצְוֹת. וּבְיוֹתֵר מִזֶּה, הַמִּצְוֹת שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ תַּחַת יָדוֹ, לְבַד שֶׁרֻבָּן הֲוֵי בְּלִי שִׂמְחָה וּבְלִי אַהֲבָה וְיִרְאָה, גַּם הֵן בְּעַצְמָם פְּגוּמוֹת וּמְקֻלְקָלוֹת, כִּי לֹא יָדַע לַעֲשׂוֹתָם כַּדִּין.