203. הלואה (ב)

חִיּוּב הַלְוָאָה מוּטָל עַל הָאָדָם אֲפִילוּ אִם יֵשׁ מָקוֹם לָחוּשׁ לְהֶפְסֵד מָמוֹן, וְה' יְשַׁלֵּם לוֹ. אַךְ בְּוַדַּאי שֶׁבִּדְבָרִים אֵלּוּ כָּל אָדָם צָרִיךְ לִשְׁקוֹל אֶת מַעֲשָׂיו לְפִי יְכָלְתּוֹ, כִּי אֲפִילוּ לְדָבָר טוֹב וּמִדַּת חֲסִידוּת יֵשׁ גְּבוּל וְקִצְבָּה, וְצָרִיךְ פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט שֶׁלֹּא לְהַטּוֹת לְאֶחָד מִשְּׁנֵי הַקְּצָווֹת, אֶלָּא הַדֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִית הִיא הָרְאוּיָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חז"ל 'אֵיזוֹהִי דֶּרֶךְ יְשָׁרָה, כָּל שֶׁהִיא תִּפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם'. וּכְבָר אָמַר הֶחָכָם 'מִכְלָל הַזְּהִירוּת, שֶׁלֹּא תְּהֵא זָהִיר הַרְבֵּה', וְכָל שֶׁכֵּן בְּעִנְיַן זֶה שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר "טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט", כִּי בְּוַדַּאי לֹא טוֹב לְהַלְווֹת הַלְוָאוֹת רַבּוֹת בְּאֹפֶן שֶׁתִּכְלֶה הַקֶּרֶן שֶׁל כַּסְפּוֹ, וְלֹא יוּכַל לְהַתְמִיד לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב, וְיִצְטָרֵךְ הוּא עַצְמוֹ לַבְּרִיּוֹת. אֶלָּא זוֹהִי דֶּרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם, שֶׁאִם חֲנָנוֹ ה' עֹשֶׁר וּנְכָסִים יוֹתֵר מִכְּדֵי צֹרֶךְ פַּרְנָסָתוֹ, יַפְרִישׁ חֵלֶק מִנְּכָסָיו כְּבִרְכַּת ה' אֲשֶׁר נָתַן לוֹ, אוֹ אִם הוּא נוֹהֵג מִנְהָג טוֹב לְהַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר מֵרְוָחָיו, חֵלֶק מִמָּמוֹן זֶה יִהְיֶה מֻנָּח אֶצְלוֹ לְהַלְווֹתוֹ הַלְוָאוֹת חֵן וְחֶסֶד, וְזֶה יִהְיֶה קֶרֶן קַיֶּמֶת לַעֲשׂוֹת בּוֹ מִצְוָה זוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְיוֹעִיל לוֹ דָּבָר זֶה, כִּי אַף אַחֲרֵי מוֹתוֹ לֹא יִהְיֶה חָפְשִׁי מִן הַמִּצְווֹת, וּתְהִי צִדְקָתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד וְתֵלֵךְ צִדְקָתוֹ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו.