206. הלכות מוקצה, סו
סו. המדליק נרות חנוכה על פתח הבית, והניח את החנוכיה על גבי שולחן קטן, וגם הניח בצידה דבר היתר חשוב הנחוץ לו לשבת, הרי אם בלילה רצונו להכניס את השולחן לתוך הבית מחשש שיגנבו את החנוכיה, הדין תלוי – אם השולחן עומד על סף הבית, ואין באפשרותו לסגור את דלת הבית בלי לטלטל את השולחן, מותר לטלטלו עם החנוכיה שעליו, כיון שזהו טלטול לצורך מקומו, לסגור את הדלת. אך אם כוונתו בהכנסת השולחן רק כדי למנוע את גניבת החנוכיה, ותו לא, אסור לטלטלו, גם אם מונח על השולחן דבר היתר הנחוץ לו לשבת.
ההלכות הן מתוך הספר 'שמירת שבת כהלכתה', וכל הזכויות שמורות ליורשי המחבר, הגרי"י נובירט זצ"ל. אין להעתיק או להפיץ לצורכי מסחר, מותר להפיץ לזיכוי הרבים בלבד, ללא תמורה.
"יְכוֹלָה הִיא שַׁבָּת שֶׁתְּרַחֵם עָלֵינוּ, וִיקַבְּצֶנּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִגָּלוּתֵינוּ.
וְאִלְמָלֵי שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן, מִיַּד נִגְאָלִים".
(זוהר חדש, וישב)
וְאִלְמָלֵי שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן, מִיַּד נִגְאָלִים".
(זוהר חדש, וישב)
