(212) שער התורה, פרק י

וּבָזֶה פֵּרַשְׁתִּי מַה שֶּׁאָנוּ אוֹמְרִין בְּכָל יוֹם בְּפָרָשָׁה שְׁנִיָּה דִּקְרִיאַת שְׁמַע: "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ וְגוֹ' לְאַהֲבָה וְגוֹ', הִשָּׁמְרוּ לָכֶם וְגוֹ' וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים" וְגוֹ'. דְּלִכְאוֹרָה הֲלֹא הַדֶּרֶךְ הוּא כְּשֶׁאָדָם מְצַוֶּה לִבְנוֹ שֶׁיִּתְנַהֵג בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, מְצַוֶּה לוֹ לְפִי עִנְיָנוֹ. אִם הוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ תָּמִים, מְצַוֵּהוּ שֶׁיּוֹסִיף אֹמֶץ, וְלֹא יָסוּר מִזּוֹ הַדֶּרֶךְ, וְאִם הוּא הוֹלֵךְ שׁוֹבָב בְּדֶרֶךְ לִבּוֹ וְרוֹצֶה לִנְסֹעַ מֵאִתּוֹ, הוּא מְצַוֵּהוּ שֶׁעַל כָּל פָּנִים לֹא יָסוּר מִדֶּרֶךְ הַשֵּׁם לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, וְאִם יַחֲלִיף הָעִנְיָנִים, שֶׁיְּצַוֶּה לִבְנוֹ הַהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, שֶׁלֹּא יָסוּר מִדֶּרֶךְ ה' לְהָמִיר דָּתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, לֹא לְכָבוֹד יִהְיֶה לוֹ וְגַם לִבְנוֹ בַּצִּוּוּי הַזֶּה. וְהָכָא הֲלֹא רֹאשׁ פָּרָשַׁת "וְהָיָה" מְדַבֶּרֶת בַּאֲנָשִׁים יִרְאֵי ה' וְאוֹהֲבֵי שְׁמוֹ בְּכָל לֵב וָנֶפֶשׁ, כְּמוֹ דִּכְתִיב: "לְאַהֲבָה" וְגוֹ', וּמַה שַּׁיָּךְ בָּזֶה הַסְּמִיכוּת: "פֶּן יִפְתֶּה וַעֲבַדְתֶּם" וְגוֹ', וְתוּ תֵּבַת "וְסַרְתֶּם" לִכְאוֹרָה יָתֵר הִיא?

אֲבָל הָאֱמֶת הוּא כִּפְשׁוּטוֹ, דְּמִתְּחִלָּה כְּתִיב בַּפָּרָשָׁה: "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם", וְאָמְרוּ חֲזַ"ל: אֵיזוֹ עֲבוֹדָה שֶׁהִיא בַּלֵּב? הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ תְּפִלָּה. וְלָזֶה אָמַר הַכָּתוּב: "הִשָׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם", הַיְנוּ שֶׁהַיֵּצֶר יְפַתֶּה לִבְּכֶם לֵאמֹר: לָמָּה לִי תּוּ לִלְמֹד תּוֹרָה, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לִי אַהֲבַת ה', וּבָרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי מִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם, דַּי בְּכָךְ, וּמַה בְּכָךְ אֲפִלּוּ אִם אָסוּר מֵעַתָּה לְגַמְרֵי מִן הַתּוֹרָה, אוֹ שֶׁאָסִיר אֶת בְּנִי מֵהַתּוֹרָה, הֲלֹא הוּא מִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם? וְלָזֶה בָּא הַכָּתוּב וְהוֹדִיעַ לָנוּ, שֶׁסּוֹף דָּבָר יִהְיֶה עַל יְדֵי הֲסָרָה מֵהַתּוֹרָה "וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים", וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בִּתְחִלָּה, שֶׁדָּבָר זֶה דּוֹמֶה לְדָג שֶׁנִּלְקָח מִן הַמַּיִם, שֶׁתֵּעָקֵר עֶצֶם חַיּוּתוֹ בִּזְמַן קָצָר. כֵּן הוּא אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי, הַסָּר מִן הַתּוֹרָה לְגַמְרֵי וּמַטֶּה אֶת עַצְמוֹ מִדֶּרֶךְ הַמּוּסָר לְדֶרֶךְ אַחֵר, לֹא רָחוֹק הוּא מֵעֲבוֹדַת אֱלֹהִים אֲחֵרִים. (וּבָרוּר הוּא, שֶׁכֵּן נִמְצָא בְּסִפְרִי עַל זֶה הַפָּסוּק, "פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם". כֵּיוָן שֶׁהָאָדָם פּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה, מִיָּד נִדְבָּק בַּעֲבוֹדָה זָרָה). וְלָזֶה אָמַר הַכָּתוּב אַחַר כָּךְ: "וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם". הַיְנוּ שֶׁיִּכָּנְסוּ דְּבָרַי בְּעֹמֶק לִבְּכֶם מַה שֶּׁאָמַרְתִּי לָכֶם, שֶׁבְּסוּר הָאָדָם מִן הַתּוֹרָה, יָבוֹא, חַס וְשָׁלוֹם, לְבַסּוֹף לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל כֵּן: "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם" וְגוֹ', וְלֹא תְּסַפְּקוּ עַצְמְכֶם, בַּמֶּה שֶׁהַבֵּן מְקַיֵּם מִצְוַת תְּפִלָּה. וְעַל זֶה מְסַיֵּם הַכָּתוּב לְבַסּוֹף: "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה" וְגוֹ', כְּמַאֲמָרָם זַ"ל בְּפֶרֶק חֵלֶק: אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסִין, אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה.

וְהִנֵּה כָּל זֶה אֲפִלּוּ בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, וְכָל שֶׁכֵּן בִּזְמַנֵּנוּ, שֶׁהַרְבֵּה וְהַרְבֵּה סָרוּ מִדֶּרֶךְ ה' עַל יְדֵי הַפְּרִישָׁה מִן הַתּוֹרָה, בְּוַדַּאי הוּא עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' וּלְחַזֵּק אֶת בָּנֵינוּ לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה.