(214) שער התורה, פרק י

וּבִפְרָט בִּזְמַנֵּנוּ, שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, שֶׁהַנְּעָרִים שֶׁסָּרוּ מִן הַתּוֹרָה, נַעֲשָׂה אֶצְלָם הֶפְקֵּר גַּם כֵּן אִסּוּר שַׁבָּת וּשְׁאָר אִסּוּרִין. עַל כֵּן בְּוַדַּאי חִיּוּב גָּדוֹל עַל כָּל אָב לְהַחֲזִיקּ בָּנָיו בְּתוֹרַת ה' וּלְהַרְגִּילוֹ בְּמִצְוֹתָיו, כְּמוֹ דִּכְתִיב: "חֲנֹךְ לַנַּעַר" וְגוֹ', וְיִהְיֶה שְׂכָרוֹ עֲבוּר זֶה גָּדוֹל מְאֹד, הַרְבֵּה יוֹתֵר מִדּוֹרוֹת שֶׁלְּפָנֵינוּ, כִּדְאִיתָא בְּאָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן: מֵאָה פְּעָמִים בְּצַעַר מִפַּעַם אַחַת שֶׁלֹּא בְּצַעַר. וְנֶאֱמַר: "וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק, אֲשֶׁר שָׁמְרוּ וְגוֹ', הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי" וְגוֹ'.

הַיּוֹצֵא לָנוּ מִכָּל הַפְּרָקים הָאֵלּוּ, שֶׁכָּל אֶחָד יִרְאֶה לְקַדֵּשׁ אֶת כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ בִּקְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה, וְנִרְאֶה לְחַזֵּק אֶת עַמּוּד הַתּוֹרָה, וּבִזְכוּת זֶה נִזְכֶּה לְבִיאַת הַגּוֹאֵל בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן.