236. זלזול (ב)

הָאִישׁ הַשָּׁלֵם, הַיָּרֵא אֶת ה', לֹא יִטֶּה אַחֲרֵי הַבָּצַע, וְאַחַר כְּבוֹד עַצְמוֹ, וְאַחַר הֲנָאַת גּוּפוֹ, לְזַלְזֵל בִּכְבוֹד חֲבֵרוֹ לִכְבוֹד עַצְמוֹ, לַהֲנָאָתוֹ וּלְטוֹבָתוֹ, כְּגוֹן, אִם חוֹשְׁדִים אוֹתוֹ בְּדָבָר אֲשֶׁר לֹא טוֹב, לֹא יֹאמַר, אֲנִי לֹא עֲשִׂיתִיו אֶלָּא פְּלוֹנִי עֲשָׂאוֹ, כֵּיוָן שֶׁזֶּה נִקְרָא לָשׁוֹן הָרַע. וְכֵן יֵשׁ אֲנָשִׁים רָעִים וְחַטָּאִים, שֶׁכְּדֵי לְהַרְבּוֹת שְׂחוֹק וְשִׂמְחַת הוֹלֵלוּת, אוֹ כְּדֵי שֶׁיִּשְׂחֲקוּ הָעֲשִׁירִים וְיִתְּנוּ לָהֶם מַתָּנוֹת, הֲרֵי הֵם מְזַלְזְלִים בִּכְבוֹד אִישׁ תָּם, וּמַרְבִּים לְדַבֵּר לֵיצָנוּת עָלָיו, וְעוֹשִׂים שְׂחוֹק בְּדָמוֹ שֶׁל זֶה. אוֹי לָהֶם, אוֹיָה לָהֶם, אֲהָהּ עֲלֵיהֶם, שֶׁגָּמְלוּ רָעָה לְנַפְשָׁם, רָעָה תָּבוֹא עֲלֵיהֶם, כְּמַאֲמָרָם ז"ל שֶׁהַלֵּיצָנוּת תְּחִלָּתָהּ יִסּוּרִים וְסוֹפָהּ כְּלָיָה, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וְעוֹשֶׂה אֵלֶּה בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאַב עַל הַכְעִיסוֹ אֶת בּוֹרְאוֹ, כִּי חוֹשֵׁב שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מִצְוָה בְּכָךְ שֶׁהוּא מְשַׂמֵּחַ אֲנָשִׁים, אֲבָל סוֹף הָעוֹשִׂים וְהַשְּׂמֵחִים בִּדְבָרִים רָעִים אֵלּוּ שֶׁיֵּרְדוּ אֲבֵלִים שְׁאוֹלָה, אִם לֹא יִתְּנוּ לֵב לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה.