251. הגדה (א)

קְרִיאַת הַהַגָּדָה בְּלֵיל פֶּסַח הִיא מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ", וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וְעִקָּר הַמִּצְוָה הִיא לְסַפֵּר לְבָנָיו וּלְאִשְׁתּוֹ מַעֲשֵׂי ה' בִּפְרָטֵי פְּרָטִים, וּלְהַרְבּוֹת לְהַגִּיד שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם, וְעֹצֶם יְכָלְתּוֹ, וְהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, וְגֹדֶל אַהֲבָתוֹ וְחִבָּתוֹ וְחֶמְלָתוֹ, וְכַמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כֵּן חוֹבָה מֻטֶּלֶת עָלֵינוּ לְיִרְאָה וּלְאַהֲבָה אֶת הַשֵּׁם וּלְעָבְדוֹ עֲבוֹדָה שְׁלֵמָה, וְזֶה כָּל פְּרִי הַהַגָּדָה.