252. הגדה (ב)

מֵאַחַר שֶׁכָּל דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ ז"ל בָּאוּ בְּמִסְפַּר וּבְמִשְׁקָל, וּטְמוּנִים בָּהֶם צְפוּנֵי סוֹדוֹת, לָכֵן רָאוּי לְכָל אָדָם לִקְרֹא תְּחִלָּה כָּל חֵלֶק מֵהַהַגָּדָה בִּלְשׁוֹן הַהַגָּדָה מַמָּשׁ, וְאַחַר כָּךְ יְפָרֵשׁ אֶת הַדְּבָרִים לִבְנֵי בֵּיתוֹ. וְהִפְלִיגוּ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל הַמְּסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, וְשָׂמֵחַ בְּסִפּוּר זֶה, כַּמָּה נַחַת רוּחַ עוֹשֶׂה לִפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וּגְמוּלוֹ יְשַׁלֵּם לוֹ.

וְרָאוּי לִתֵּן לֵב לְהִתְעוֹרֵר בְּשִׂמְחָה, וְלַחְשֹׁב מַה טוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָעִים גּוֹרָלֵנוּ, שֶׁכָּל כָּךְ אַהֲבָה וְחִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָנוּ מֵאָבִינוּ רוֹעֵנוּ, מֶלֶךְ רָם וְנִשָּׂא, אֲשֶׁר לִגְדוּלָּתוֹ אֵין חֵקֶר, וְצִוָּנוּ לְסַפֵּר בַּנִּסִּים שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ, וְזֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לֶאֱכוֹל מַצָּה וּמָרוֹר וְכוּ', וְכָל דָּבָר וְדָבָר וְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר, וּבִפְרָט הַשִּׂמְחָה שֶׁלָּנוּ, עוֹשִׂים פְּרִי לְמַעְלָה, וְעוֹשִׂים נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ. הַאִם יֵשׁ דָּבָר מָתוֹק מִזֶּה. אַשְׁרֵינוּ, מַה טוֹב חֶלְקֵנוּ.