(265) חלק שני, פרק ח

וְעַתָּה נָבוֹא לְעִנְיָנֵנוּ. הִנֵּה יָדוּעַ שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיוּ הָעֲיָרוֹת שַׁיָּכוֹת לְמוֹאָב, וְאָמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים לְסִיחוֹן וְחַיָּלָיו: בּוֹאוּ לְעִיר חֶשְׁבּוֹן, וְהִיא תִּהְיֶה נֶחְשֶׁבֶת עַתָּה לָעִיר סִיחוֹן. וְהַנִּמְשָׁל בְּעִנְיָנֵנוּ: חֶלְקֵי הַתִּקּוּן שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּגַן עֵדֶן עַל יְדֵי מַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים, יִהְיוּ שַׁיָּכִים לַצַּדִּיקִים, הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם, וְעָבְדוּ לַה' וְלֹא הִסְתַּכְּלוּ עַל הָרְשָׁעִים, שֶׁבִּזּוּ אוֹתָם וַעֲבוֹדָתָם.
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ: תִּבָּנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְתִכּוֹנֵן לָעוֹלָם הַבָּא, הַיְנוּ שֶׁלֶּעָתִיד לָבוֹא יִתְכּוֹנְנוּ הַצַּדִּיקִים בִּשְׁלֵמוּת, כִּי לְבַד שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חֶלְקָם מַה שֶּׁתִּקְּנוּ בְּעַצְמָם, עוֹד יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק הָרְשָׁעִים.