(266) חלק שני, פרק ח

וְדָרְשׁוּ עוֹד תֵּבַת עִיר סִיחוֹן בְּגַוְנָא אַחֲרִינָא, דִּכְתִיב אַחֲרָיו: "כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן, לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן, אָכְלָה עָר מוֹאָב, בַּעֲלֵי בָמוֹת אַרְנוֹן". וְדָרְשׁוּ הָכֵי: אִם אָדָם עוֹשֶׂה עַצְמוֹ כָּעַיִר הַזֶּה, שֶׁמְּהַלֵּךְ אַחַר סְיָחָה נָאָה, דְּהַיְנוּ שֶׁמִּתְפַּתֶּה בְּיִצְרוֹ, תֵּצֵא אֵשׁ מֵחֶשְׁבּוֹן, דְּהַיְנוּ מִמְּחַשְּׁבִין חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. "לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחוֹן" אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים, שֶׁנִּקְרְאוּ שִׂיחִין (אִילָנוֹת טוֹבִים), וְתֹאכַל אֶת שֶׁאֵינָן מְחַשְּׁבִין אֶת סוֹפָן. וּבֵאוּר הַדְּבָרִים לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי הוּא עַל פְּרָט הָאַחֵר שֶׁהוֹדִיעוּ לָנוּ חֲזַ"ל, שֶׁהָרָשָׁע נוֹטֵל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרוֹ בַּגֵּיהִנֹּם. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ: "כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן" הַיְנוּ אֵשׁ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, שֶׁנִּבְרְאָה עַל יְדֵי הָעֲוֹנוֹת, תֵּצֵא אֵשׁ מֵהֶם, שֶׁלֹּא תִּשְׁלֹט בָּהֶם. וְעַל מִי תִּשְׁלֹט? עַל הָרְשָׁעִים, שֶׁאֵינָם מְחַשְּׁבִים אֶת סוֹפָם. וְזֶהוּ שֶׁסִּיֵּם הַכָּתוּב: אָכְלָה עָר מוֹאָב לִרְמֹז שֶׁתֹּאכַל בַּעֲלֵי תַּאֲווֹת (כְּמָה דִּכְתִיב: "וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב"). "בַּעֲלֵי בָמוֹת אַרְנוֹן" אֵלּוּ גַּסֵּי הָרוּחַ.

הגה"ה: וּבָזֶה נִיחָא לִי מַה שֶּׁכָּתְבוּ הַסְּפָרִים לְיַעֵץ לָאָדָם, שֶׁיְּהֵא תָּמִיד מַזְכִּיר שְׁמוֹ בְּרֶמֶז בְּסוֹף שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, דְּהַיְנוּ אִם שְׁמוֹ אַבְרָהָם יֹאמַר פָּסוּק שֶׁמַּתְחִיל בָּאוֹת א' וּמְסַיֵּם בָּאוֹת מ' וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכָתְבוּ שֶׁזּוֹהִי תּוֹעֶלֶת שֵׁיִּזְכֹּר שְׁמוֹ, דְּמֵרֹב הפַּחַד וְהַחֲרָדָה בִּשְׁעַת הַדִּין, כְּשֶׁשּׁוֹאלִים לוֹ אֶת שְׁמוֹ, שׁוֹכֵחַ וְלֹא יוֹדֵעַ מַה לְּהָשִׁיב. וְהִנֵּה בֵּאוּר הַדָּבָר אָמַרְתִּי בִּפְשִׁיטוּת, דְּטֶבַע הָאִישׁ שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הָרֶשַׁע לְדַבֵּר וּלְהִתְלוֹצֵץ מֵאֲנָשִׁים, שֶׁהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת וִהַצֶּדֶק. וּמִמֵּילָא יָדוּעַ שֶׁהָעֲוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ עַל פְּלוֹנִי בְּמַה שֶּׁהִתְרַשֵּׁל מֵעֲבוֹדָתוֹ, עַל יְדֵי זֶה נִרְשָׁמִים עַל שְׁמוֹ, אַף שֶׁשֵׁם פְּלוֹנִי הוּא שֵׁם יַעֲקֹב וְהָיָה רָשׁוּם הֶעָוֹן שֶׁל שֵׁם יַעֲקֹב וְהוּא שְׁמוֹ עָכָן, הוֹלְכִים הַמְקַטְרְגִים לְעָכָן, אַף שֶׁצּוֹעֵק: אֲנִי לֹא עָשִׂיתִי הֶעָוֹן, שֶׁאֲנִי שְׁמִי עָכָן וְלֹא יַעֲקֹב, הַמַּשְׁחִיתִים הַהוֹלְכִים בִּשְׁלִיחוּת בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה אֵין מִסְתַּכְּלִים עַל זֶה כְּלָל, וּמְשִׁיבִים לוֹ: אֵין אָנוּ יוֹדְעִים דָבָר. אָנוּ הֻזְהַרְנוּ בִּשְׁלִיחוּתֵנוּ לֵילֵךְ אֵלֶיךָ וּלְהַעֲנִישְׁךָ, מִסְּתָמָא שִׁמְךָ יַעֲקֹב, וְתֻכְרַח לְקַבֵּל הָעֹנֶשׁ. וְהִנֵּה הָאִישׁ הַזֶּה שֶׁמֻּכְרָח לְקַבֵּל הָעֹנֶשׁ חוֹשֵׁב בְּנַפְשׁוֹ: אוּלַי בֶּאֱמֶת שְׁמִי יַעֲקֹב, וְשָׁכַחְתִּי עַל יְדֵי הַמִּיתָה אֶת הַמַּעֲשִׂים וְאֶת שְׁמִי. וְהִנֵּה הָאִישׁ שֶׁדַּרְכּוֹ לְבַזּוֹת לַאֲנָשִׁים וּלְצַעֲרָם בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים וְהַלְבָּנַת פָּנִים וְלָשׁוֹן הָרָע וְלֵיצָנוּת, בְּוַדַּאי לֹא פַּעַם אַחַת נִכְשַׁל בָּזֶה בִּימֵי חַיָּיו, בְּוַדַּאי כַּמָּה מֵאוֹת פְּעָמִים עָשָׂה כָּזֶה לְכַמָּה מֵאוֹת אֲנָשִׁים, וּמִמֵּילָא נֶחֱשָׁבִים עָלָיו עֲוֹנוֹתֵיהֶם וְכָל אִישׁ וְאִישׁ יֵשׁ לוֹ שֵׁם אַחֵר וְהוּא מֻכְרָח לִסְבֹּל מִכֻּלָּם. וּמִמֵּילָא הוּא מְבֻלְבָּל מְאֹד שֶׁכָּל מַשְׁחִית בָּא לוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּשֵׁם אַחֵר, וְעַל כֵּן אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל, אֵיךְ הוּא הָאֱמֶת, כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ שֶׁיַּגִּיד שְׁמוֹ. וְלָזֶה יָעֲצוּ שֶׁיֹּאמַר בְּכָל יוֹם אֶת הַפָּסוּק הַמְרַמֵּז עַל שְׁמוֹ, שֵׁעַל יְדֵי זֶה יִזְכֹּר הֵיטֵב. וְגַם עַל יְדֵי זֶה יִתְבּוֹנֵן, אֵיךְ לִזָּהֵר מֵחֵטְא הַלָּשׁוֹן כְּדֵי שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה שְׁמוֹ הָאֲמִתִּי. וְנִרְאֶה עוֹד שֶׁלָּזֶה יָעֲצוּ לוֹמַר הַפָּסוּק אַחַר "אֱלֹהַי, נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע", וּכְאוֹמֵר, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִזְכֹּר שְׁמוֹ הָאֲמִתִּי וְלֹא יִשְׁתַּנֶּה: