(267) חלק שני, פרק ט

פרשת בראשית

גָּרְסִינַן בַּעֲרָכִין: אָמַר ר' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסִי בֶּן זִמְרָא: כָּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע כְּאִלּוּ כָּפַר בָּעִקָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ, מִי אָדוֹן לָנוּ". וְהַכַּוָּנָה, דְּדֶרֶךְ מִי שֶׁהוּא חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנוֹ, לְהִשְׁתַּבֵּחַ לִפְנֵי אֲנָשִׁים תָּמִיד וְלוֹמַר: כַּאֲשֶׁר אֲנִי אֶפְתַּח רַק אֶת שְׂפָתַי עָלָיו, אֲכַלֶּנּוּ בִּלְשׁוֹנִי, וְיִהְיֶה לְמִרְמָס לִפְנֵי הַכֹּל, וּמִי יוּכַל לְהִתְגַבֵּר נֶגֶד לְשׁוֹנִי, וַאֲפִלּוּ אִם בַּפַּעַם הַזּוֹ לֹא אֲכַלֶּנּוּ בְּשְׁלֵמוּת, הֲלֹא שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ, וְאוּכַל לְהַבְאִישׁ אֶת רֵיחוֹ בְּעֵינֵי הַבְּרִיוֹת, עַד שֶׁיִּהְיֶה לְבוּז בְּעֵינֵי הַכֹּל, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁב כְּלָל שֶׁיֵּשׁ עֶלְיוֹן עַל כֹּל, שֶׁעֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ.

וּבֶאֱמֶת בְּכָל הָעֲבֵרוֹת יֵשׁ שֶׁבָּאוֹת מֵחֲמַת תַּאֲווֹת, וְיֵשׁ שֶׁבָּאוֹת מֵחֲמַת חֶמְדַּת הַמָּמוֹן, שֶׁהֵן הִתְגַּבְּרוּ עָלָיו, וְעַל יְדֵי זֶה נִכְשַׁל וְעָבַר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּסִפּוּר לָשׁוֹן הָרָע עַל חֲבֵרוֹ, שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם הֲנָאָה מִזֶּה, כְּמוֹ דִּכְתִיב: "וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן". אֵין זֶה, כִּי אִם שֶׁדְבַר ה' בְּעֵינָיו כְּהֶפְקַר, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לַצִּוּוּי שֶׁל יוֹצֵר הַכֹּל, וְעַל כֵּן חֲשָׁבוּהוּ כְּאִלּוּ כּוֹפֵר בָּעִקָּר.

וְעוֹד טַעַם כָּתְבוּ בְּסִפְרֵי יְרֵאִים, כִּי יָדוּעַ הוּא, שֶׁמִּי שֶׁהוּא רוֹצֶה לְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל צְדָדָיו אוּלַי עוֹמֵד שָׁם הָאִישׁ הַהוּא וְעוֹשֶׂה עַיִן שֶׁל מַעְלָה, כְּאִלּוּ אֵינָהּ רוֹאָה, חַס וְשָׁלוֹם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל בְּגַנָּב.