(271) חלק שני, פרק יא

פרשת נח / פרשת וישב

הִנֵּה עִנְיַן יוֹסֵף עִם אֶחָיו. הֶאֱרִיכָה הַתּוֹרָה מְאֹד בְּסִפּוּר הָעִנְיָן אוֹדוֹתָיו וְאוֹדוֹת אֶחָיו, וְנִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר מִזֶּה סִבַּת יְרִידָתוֹ לְמִצְרַיִם, וְעוֹד כַּמָּה עִנְיָנִים נוֹרָאִים, שֶׁנִּשְׁתַּלְשְׁלוּ עַל יְדֵי זֶה, כְּדֵי שֶׁמִּזֶּה יִקַּח כָּל אָדָם מוּסָר אֵיךְ שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁמֹר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ.

וְהִנֵּה בְּאָבוֹת אִיתָא, שֶׁהִלֵּל הָיָה אוֹמֵר: אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי וְכוּ'. זֶה הַמַּאֲמָר כּוֹלֵל הַרְבֵּה מְאֹד מְאֹד. לְפִי פְּשׁוּטוֹ הוּא מְרַמֵּז עַל עִנְיַן זְרִיזוּת לַעֲבוֹדַת ה', וְאוֹמֵר: אִם אֵין הָאָדָם בְּעַצְמוֹ מִזְדָּרֵז בְּעוֹדוֹ בְּחַיָּיו וּבְעוֹדוֹ בְּכֹחוֹ, מִי יָכוֹל לְהוֹעִיל לוֹ? וּכְמַאֲמַר הַכָּתוּב: "כָּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה", בְּכֹחֲךָ דַּיְקָא. וּכְבָר הֶאֱרַכְנוּ בָּזֶה בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁהָאָדָם לֹא יָכוֹל לִסְמֹךְ עַל בָּנָיו כִּי אִם מְעַט מִן הַמְּעַט, וְהָעִקָּר לְהָכִין לְעַצְמוֹ צֵידָה לְבֵית מוֹעֲדוֹ. וּלְפִי זֶה יֹאמַר הִלֵּל מַאֲמָר פָּשׁוּט: אִם הָאָדָם בְּעַצְמוֹ לֹא יֵיטִיב לְנַפְשׁוֹ, מִי יָכוֹל לְהֵיטִיב לוֹ?

וְעוֹד רָמַז בָּזֶה עִנְיָן נוֹרָא, וְהוּא: אִם הָאָדָם בְּעַצְמוֹ לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ רָעָה, מִי יוּכַל לַעֲשׂוֹת לוֹ רָעָה? כִּי הָאֱמֶת כָּל הָעִנְיָנִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁנִּסְבָּבִים לָאָדָם, הֵן לְטוֹב וְהֵן לְרַע, הַכֹּל הָאָדָם מְסַבֵּב לְעַצְמוֹ. וְהָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁאָנוּ מְדַבְּרִים בּוֹ, עִנְיַן הַיְרִידָה לְמִצְרַיִם, סִבָּה הָרִאשׁוֹנָה, מִפְּנֵי שֶׁאָמַר אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה"? הֵשִׁיב לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הִוּא: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵּר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בָּאָרֶץ". וְאָמְרוּ חֲזַ"ל: רָאוּי הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ לֵירֵד בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל לְמִצְרַיִם, אֶלָּא שֶׁזְּכוּתוֹ גָּרְמָה לוֹ שֶׁנָּהֲגוּ עִמּוֹ דֶּרֶךְ כָּבוֹד לָבוֹא לִבְנוֹ הַמּוֹלֵךְ בְּמִצְרַיִם.

וְסִבַּת הַדָּבָר שֶׁיּוֹסֵף יִהְיֶה הַמּוֹלֵךְ, וּשְׁאָר בָּנָיו יִהְיוּ נִכְנָעִים לוֹ, גַּם כֵּן גָּרַם יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּעַצְמוֹ לָזֶה, בְּשָׁעָה שֶׁחָרָה אַפּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב עַל רָחֵל שֶׁאָמְרָה: "הָבָה לִי בָּנִים, וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי". וְעָנָה לָהּ: "הֲתַחַת אֱלֹקִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן"? אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ, שֶׁאָמַר הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְכִי כָּךְ עוֹנִין אֶת הַמְעוּקוֹת? חַיֶּיךָ, שֶׁבָּנֶיךָ עוֹמְדִים לִפְנֵי בְּנָהּ.

כְּלַל הַדָּבָר הָאָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת מְאֹד זָהִיר בְּדִבּוּרָיו, שֶׁהוּא בְּדִבּוּרוֹ מְסַדֵּר בָּזֶה אֶת הַהַנְהָגָה לְעַצְמוֹ, אִם יִתְנַהֲגוּ עִמּוֹ בְּמִדַּת הַחֶסֶד אוֹ לְהֶפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם.