(273) חלק שני, פרק יא

פרשת וישב

"וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו, כִּי בֶּן זְקוּנִים הוּא לוֹ". הוֹדִיעָנוּ הַכָּתוּב בָּזֶה, שֶׁלֹּא קַבֵּל יַעֲקֹב אָבִינוּ הַלָּשׁוֹן הָרָע, שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם, וְאָהֲבוֹ רַק מִטַּעַם שֶׁבֶּן זְקוּנִים הוּא לוֹ.

"וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וְגוֹ', הַמָּלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ" וְגוֹ'. הֶאֱרִיךְ הַכָּתוּב בְּעִנְיַן הַחֲלוֹמוֹת, לְהַצְדִּיק קְצָת אֶת הַשְּׁבָטִים מֵאַיִן בָּאוּ לְשִׂנְאָה גְּדוֹלָה כָּזֹאת, שֶׁיַּעֲלֶה בְּלִבָּם לְסַלְּקוֹ מִן הָעוֹלָם, וְהוּא מִפְּנֵי שֶׁחָשְׁבוּ שֶׁרוֹצֶה לִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם, וּלְכָךְ הוּא מְסַפֵּר דִּבָּה רָעָה לַאֲבִיהֶם, כְּדֵי שֶׁאֲבִיהֶם יְסַלְּקָם מֵעַל פָּנָיו, (וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י: "עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו" עַל הַדִּבָּה הָרָעָה שֶׁהֵבִיא, וְהָיוּ לָהֶם דְּבָרִים הַנִּכָּרִים מִכְּתֹנֶת הַפַּסִּים שֶׁעָשָׂה לוֹ, מִסְּתָמָא קִבֵּל דְּבָרָיו). וְאֶפְשָׁר, חַס וְשָׁלוֹם, יַסְכִּים לָזֶה שֶׁהוּא יִהְיֶה הַגְּבִיר עֲלֵיהֶם, וּכְעִנְיָן שֶׁאָמַר יִצְחָק לְיַעֲקֹּב: "הֱוֵה גְּבִיר לְאַחֶיךָ, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ". אוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, יְסַלְּקָם לְגַמְרֵי, וּכְעִנְיָן שֶׁאָמַר נֹחַ: "אָרוּר כְּנָעַן, עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו", וּלְכָךְ חָשְׁבוּ עֵצָה אֵיךְ לְהִפָּטֵר מִמֶּנּוּ.