289. טורח (ג)

בְּעִנְיַן זֶה, שֶׁל מְנִיעַת הַטִּרְחָא מִבְּנֵי אָדָם, יֵשׁ לִלְמֹד גַּם כֵּן אֶת אֹפֶן הַהַנְהָגָה הָרָאוּי שֶׁיִּתְנַהֵג אָדָם עִם בָּנָיו, שֶׁאִם הוּא רוֹאֶה שֶׁהֵם אוֹהֲבִים וַחֲפֵצִים לְשָׁרְתוֹ כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוָה הַמֻּטֶּלֶת עֲלֵיהֶם, אָז יְצַוֶּה עֲלֵיהֶם לְשָׁרְתוֹ, וִיְזַכֶּה אוֹתָם בְּמִצְוַת כִּבּוּד אָב. אֲבָל אִם רוֹאֶה שֶׁכָּבֵד עֲלֵיהֶם הַדָּבָר, מֵחֲמַת שֶׁאֵין חֲפֵצִים בְּמִצְווֹת, וְאִם עוֹשִׂים – עוֹשִׂים כֵּן רַק מֵחֲמַת הַבּוּשָׁה, וְעוֹשִׂים זֹאת בְּעַל כָּרְחָם שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתָם, אָז לֹא יַטְרִיחַ וְלֹא יַכְבִּיד עֲלֵיהֶם, אֶלָּא הוּא בִּכְבוֹדוֹ יְשָׁרֵת אֶת עַצְמוֹ.

וּבִפְרָט כְּשֶׁבְּנֵי הַבַּיִת אוֹ מְשָׁרְתָיו יְשֵׁנִים, רָאוּי בְּיוֹתֵר לָחוּס עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא לְהָעִירָם מִשְּׁנָתָם, אֶלָּא הוּא בְּעַצְמוֹ יַעֲשֶׂה צָרְכּוֹ – וְאַף יוֹסִיף וְיַעֲשֶׂה צָרְכֵיהֶם, וּלְמִצְוָה תֵּחָשֵׁב עֲשׂוֹת חֶסֶד עִם כָּל אָדָם, אֲפִילוּ עִם יְלָדָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ.

וְהַכֹּל לְפִי הָעֵת וְהַזְּמַן, וּלְפִי טִבְעָם וּמִדּוֹתֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי בֵּיתוֹ, שֶׁאִם עֲלֵיהֶם יִכְבַּד הַדָּבָר וְאִלּוּ עָלָיו אֵין הַדָּבָר כָּבֵד, מוּטָב שֶׁיִּטְרַח הוּא מְעַט, וְלֹא יְהֵא עֲלֵיהֶם לְטֹרַח, וִיכַבֵּד אֶת ה' בְּמַה שֶׁחֲנָנוֹ, לִהְיוֹת קַל בְּרַגְלָיו וְשֶׁלֹּא לִהְיוֹת עָצֵל, וְיַעֲשֶׂה חֶסֶד עִם כָּל אָדָם.