297. ידיעה (ב)

כְּבָר כָּתְבוּ הַפּוֹסְקִים, שֶׁמִּי שֶׁיָּכוֹל לְפַלְפֵּל בְּחָכְמָה וְלִקְנוֹת יְדִיעָה חֲדָשָׁה, וּמוֹצִיא הַזְּמַן בְּלִמּוּד תְּהִלִּים וְזֹהַר וְכַדּוֹמֶה, לְגַבָּיו נֶחְשָׁב הַדָּבָר כְּבִטּוּל תּוֹרָה. וְכָל שֶׁכֵּן וְקַל וָחֹמֶר אִם מִתְעַסֵּק בִּדְבָרִים בְּטֵלִים בִּהְיוֹת לְאֵל יָדוֹ לִקְנוֹת יְדִיעוֹת הַתּוֹרָה וּמִצְווֹת, בְּוַדַּאי יִגְדַּל עָנְשׁוֹ יוֹתֵר מִמִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִקְנוֹת יְדִיעוֹת אֵלּוּ, כִּי בְּוַדַּאי הָאִישׁ הַמּוֹצֵא מִי שֶׁיְּלַמְּדֵנוּ, אֵינוֹ יָכוֹל לְהִפָּטֵר בְּיוֹם הַדִּין בְּטַעֲנָה שֶׁלֹּא יָדַע, כֵּיוָן שֶׁהָיָה לוֹ לָלֶכֶת אֵצֶל חָכָם וִילַמְּדֵנוּ. וּכְבָר שָׁנִינוּ, 'אֵיזֶהוּ חָכָם – הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם'. וְאַף אִם לֹא לָמַד בְּיַלְדּוּתוֹ, יָכוֹל לִלְמֹד אֲפִילוּ בְּזִקְנוּתוֹ, וְהוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם.
מִי שֶׁחֲנָנוֹ ה' דַּעַת, לֹא יִמְנַע טוֹב וְלֹא יִמָּנַע מִלְּלַמֵּד דַּעַת אֶת הָעָם דּוֹרְשֵׁי ה', וְיִהְיֶה נִדְרָשׁ גַּם לְלֹא שְׁאָלוּהוּ, וְנִמְצָא לְלֹא שֶׁבִּקְּשׁוּהוּ, וּבְעָמְדוֹ בְּחֶבְרַת אֲנָשִׁים יִשְׁתַּדֵּל לְהַמְשִׁיךְ הַדְּבָרִים לְדִבְרֵי מוּסָר וּלְהַגִּיד לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָּהּ, וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן. אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה, וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה לַאֲחֵרִים, הִנֵּה שְׂכָרוֹ גָּדוֹל מְאֹד, כִּי עוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ גָּדוֹל לְיוֹצְרוֹ, כַּמְּבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ.