303. יתרון (א)

זוֹ מִדָּה רָעָה, שֶׁאָדָם חָפֵץ שֶׁיְּהֵא לוֹ יִתָּרוֹן עַל חֲבֵרוֹ, וּפָשׁוּט שֶׁזּוֹ מִדָּה רָעָה בְּנוֹגֵעַ לְעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, אֲשֶׁר מִנֶּפֶשׁ וְעַד בָּשָׂר מְכַלָּה, שֶׁלְּעוֹלָם אֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְהוּא נִכְשָׁל בְּמִדַּת הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד, שֶׁמּוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם, וְכָל יָמָיו מַכְאוֹבִים, שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וּמִצְטַמֵּק עַל טוֹבַת חֲבֵרוֹ וְהַשָּׂגַת כְּבוֹדוֹ, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַשִּׂיג לְעַצְמוֹ, וְהוּא יָגֵעַ לְהַעֲשִׁיר וּלְהַשִּׂיג מַה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַשִּׂיג, וְנִמְצָא שֶׁהַיָּמִים אֲשֶׁר הוּא חַי עַל הָאֲדָמָה, חַיֵּי צַעַר יִחְיֶה, וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל.