304. יתרון (ב)

וְאָמְנָם, אֲפִילוּ בְּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אִם עוֹשֶׂה אוֹתָם כְּדֵי לַעֲלוֹת בְּמַעֲלוֹת וְלַעֲבֹר אֶת חֲבֵרוֹ, גַּם זֶה חֹלִי רַע, וּמְבֹאָר בַּזֹּהַר שֶׁאֲנָשִׁים אֵלּוּ הָעוֹשִׂים כֵּן הֵם מֵהָ'עֶרֶב רַב', וְלָכֵן מִצְטַעֵר אָדָם זֶה כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ עוֹלֶה בְּמַעֲלוֹת, וְהָיָה חָפֵץ שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ פְּחוּתִים מִמֶּנּוּ. וּכְשֶׁרוֹאֶה אֶחָד שֶׁמְקַצֵּר בַּעֲבוֹדַת ה', יִשְׂמַח לִבּוֹ עַל שֶּׁנִּשְׁאַר הוּא לְמַעְלָה לְפִי דַּעְתּוֹ וַחֲבֵרוֹ לְמַטָּה. וְזוֹ רָעָה גְּדוֹלָה, שֶׁאִם עַל הַשָּׂמֵחַ בְּתַקָּלַת חֲבֵרוֹ בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה נֶאֱמַר "שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה", כָּל שֶׁכֵּן וְקַל וָחֹמֶר עַל הַשָּׂמֵחַ בְּקֹצֶר הַשָּׂגַת חֲבֵרוֹ בְּרוּחָנִיּוּת, וּבְהַכְעִיסוֹ אֶת בּוֹרְאוֹ, שֶּׁנִּמְצָא שֶׁהוּא שׂוֹנֵא אֶת בּוֹרְאוֹ וְחָפֵץ בְּצַעֲרוֹ, רַחֲמָנָא לִצְּלָן.
וְגַם, מִתּוֹךְ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִדָּה רָעָה זוֹ, בְּשָׁמְעוֹ שֶׁמְּשַׁבְּחִים אָדָם אַחֵר בְּחָכְמָתוֹ וּבְמַעֲשָׂיו, בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאַב, אַךְ בְּשָׁמְעוֹ שֶׁמְּגַנִּים לְאֶחָד, תִּהְיֶה לוֹ נַחַת רוּחַ, וִיחַפֵּשׂ גַּם הוּא לִתֵּן מוּם בַּקֳּדָשִׁים, וְהַרְבֵּה רָעוֹת נִמְשָׁכוֹת מֵחֲמַת מִדָּה רָעָה זוֹ.