314. ישיבה (א)

שָׁנִינוּ בַּמִּשְׁנָה 'מַרְבֶּה יְשִׁיבָה מַרְבֶּה חָכְמָה', וְנִקְרָא בֵּית הַמִּדְרָשׁ בְּשֵׁם 'יְשִׁיבָה', לְהוֹרוֹת שֶׁצָּרִיךְ לָשֶׁבֶת וּלְהִתְעַכֵּב שָׁם, וְלֹא רַק שֶׁאָסוּר לָאָדָם לָצֵאת מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ בְּחִנָּם, לְלֹא צֹרֶךְ, שֶׁאָז עָווֹן בִּטּוּל תּוֹרָה בְּיָדוֹ, אֶלָּא אֲפִילוּ אִם צָרִיךְ לָצֵאת כְּדֵי לְפַקֵּחַ עַל עֲסָקָיו, יֵשׁ לוֹ לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ לְמַעֵט בִּיצִיאָה מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ. וּכְשֶׁיּוֹצֵא, יִהְיֶה מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ, וְיִתְרַצֶּה בְּכָל הַבָּא לְיָדוֹ כְּדֵי לַחְזֹר לִמְלַאכְתּוֹ – מְלֶאכֶת שָׁמַיִם, כִּי טוֹב סַחְרָה שֶׁל תּוֹרָה מִסַּחַר כֶּסֶף.