318. ישרות (א)

רָאוּי לָאָדָם שֶׁלֹּא לְהַעֲמִיד דְּבָרָיו עַל דִּין תּוֹרָה, אֶלָּא לֵילֵךְ אַחַר הַיֹּשֶׁר, שֶׁהֲרֵי לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא עַל שֶׁהֶעֱמִידוּ דִּבְרֵיהֶם עַל דִּין תּוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁאָז גַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן אוֹתָם עַל פִּי מִדָּתָם לְפִי הַדִּין הַגָּמוּר, וְנִמְצְאוּ חַיָּבִים. וּבְוַדַּאי שֶׁהַנּוֹטֵל מָמוֹן מֵחֲבֵרוֹ עַל פִּי הַדִּין, שֶׁלֹּא עַל פִּי הַיֹּשֶׁר, עָתִיד לִתֵּן אֶת הַדִּין וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. כְּגוֹן הַנּוֹתֵן פִּקָּדוֹן לַחֲבֵרוֹ, וְנִגְנַב אוֹ נֶאֱבַד מִמֶּנּוּ, שֶׁאַף אִם הַדִּין מְחַיְּבוֹ לְשַׁלֵּם, אֵינוֹ מִן הַיֹּשֶׁר שֶׁיִּגְרֹם לוֹ רָעָה עַל הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּיו, וְכָהֵנָּה רַבּוֹת. וְלָכֵן רָאוּי לְמִי שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, שֶׁיִּתְיַעֵץ עִם תַּלְמִיד חָכָם, וְאִם אֵין שָׁם מִי שֶׁיִּתְיַעֵץ עִמּוֹ, יִמָּלֵךְ בְּקוֹנוֹ וְיַחְשֹׁב כְּאִילוּ הָיָה לְהֵפֶךְ, שֶׁחֲבֵרוֹ הָיָה תּוֹבֵעַ מִמֶּנּוּ, הַאִם הָיָה טוֹב וְיָשָׁר בְּעֵינָיו. וְאָדָם נִכָּר בְּכִיסוֹ, שֶׁלֹּא יִתֵּן עֵינָיו בְּמָמוֹן, כִּי עֹשֶׁר הַבָּא שֶׁלֹּא בְּיֹשֶׁר – יִהְיֶה לְחֹסֶר.

וְרָאוּי לְהַעֲמִיד בְּכָל עִיר אֲנָשִׁים סוֹחֲרִים בַּעֲלֵי דֵּעָה, שֶׁיַּעַמְדוּ לִימִין הַדַּיָּנִים, וְעַל יָדָם יִגָּמֵר הַדִּין עַל פִּי הַפֵּשֶׁר וְעַל פִּי הַיֹּשֶׁר, וְקָרוֹב לַדִּין, לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וְאָז גַּם ה' יִתֵּן הַטּוֹב בְּהַנְהָגָתוֹ עִמָּנוּ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין.