(327) חלק שני, פרק כו

(וְזֶהוּ מַה שֶּׁכָּתַב: "רֵאשִׁית חָכְמָה, קְנֵה חָכְמָה". וּמַה שֶּׁסִּיֵּם הַכָּתוּב: "וּבְכָל קַנְיָנֶךָ קְנֵה בִּינָה". בֵּאוּרוֹ כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁחָכְמָה יִקָּרֵא דְּבָרִים פְּשׁוּטִים, מֻשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, מַה שֶּׁלּוֹמֵד מֵאֲחֵרִים, וּבִינָה יִקָּרֵא מַה שֶּׁמִּתְבּוֹנֵן אַחַר כָּךְ בְּעַצְמוֹ לְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר. וְלָכֵן אָמַר: מִתְּחִלָּה צָרִיךְ לִקְנוֹת חָכְמָה, וְאַחַר כָּךְ צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק עוֹד וּלְהָבִין בְּעַצְמוֹ דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, וּכְעֵין מַה שֶּׁאָמְרוּ, שֶׁשּׁוֹאֲלִין לוֹ לְאָדָם בִּשְׁעַת הַדִּין: פִּלְפַּלְתָּ בַּחָכְמָה? הֵבַנְתָּ דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר? וּמַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב: "וּבְכָל קִנְיָנֶךָ", יוּבַן עַל פִּי מַה דְּאִיתָא בְּמִדְרַשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים בְּעִנְיַן ר' חִיָּא בַּר אַבָּא וְר' יוֹחָנָן, שֶׁהָלְכוּ בַּדֶּרֶךְ וּפָגְעוּ בְּחַד חַקְלָא (שָׂדֶה), וְאָמַר לוֹ ר' יוֹחָנָן: דֵּין הֲוֵי דִּידִי, וְזַבָּנִית בְּגִין לָעֵי בְּאוֹרַיְתָא, וְכֵן לַחֲקַל אַחֲרוֹן, שָׁרֵי ר' חִיָּא בַּר אַבָּא בָּכֵי, וְאָמַר לוֹ: מַה תַּנִּיחַ לְעֵת זִקְנָתְךָ? וְהֵשִׁיב לוֹ ר' יוֹחָנָן: מַה יִּרַע לְךָ? מָכַרְתִּי דָּבָר שֶׁבְּרִיאָתוֹ הָיְתָה בְּשֵׁשֶׁת יָמִים, כְּדִכְתִיב: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה"' וְגוֹ', וְקָנִיתִי דָּבָר, שֶׁלְּמָדוּהָ בְּאַרְבָּעִים יוֹם, כְּדִכְתִיב: "וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם" וְגוֹ'. עַד כָּאן לְשׁוֹן הַמִּדְרָשׁ. וְזֶהוּ שֶׁרָמַז לָנוּ הַכָּתוּב: "וּבְכָל קַנְיָנֶךָ קְנֵה בִּינָה", שֶׁנָּכוֹן שֶׁיִּמְסֹר כָּל נְכָסָיו כְּדֵי לִקְנוֹת בִּינָה, וְהַיְנוּ שֶׁיִּתְחַכֵּם בְּכָל עִנְיְנֵי הַתּוֹרָה לְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר.)