(328) חלק שני, פרק כו

וְהִנֵּה אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁלֶּעָתִיד לָבוֹא מְאִירִין לוֹ כָּל מַעֲשָׂיו בְּפָנָיו, וְכֵן דִּבּוּרוֹ. כָּל מַה שֶּׁדִּבֵּר בָּעוֹלָם הַזֶּה, לֹא נֶאֱבָד אֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד שֶׁלֹּא נִכְתַּב, וַאֲפִלּוּ שִׂיחָה קַלָּה שֶׁדִּבֵּר בָּעוֹלָם הַזֶּה מַגִּידִין לוֹ, לָאָדָם, בִּשְׁעַת הַדִּין. וְיָדוּעַ מַה דְּאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וּבְהַאי רוּחָא בִּישָׁא תָּלְיָן כַּמָּה גַּרְדִּינִין אַחֲרָנִין, דְּאִנּוּן מְמֻנִּין לַאֲחָדָא מִלָּה בִּישָׁא אוֹ מִלָּה טִנּוּפָא, דְּאַפִּיק בַּר נָשׁ מִפּוּמֵהּ, וּלְבָתַר אַפִּיקּ מִלִּין קַדִּישִׁין וְכוּ'. וַי לוֹן בְּהַאי עָלְמָא, וַי לוֹן בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, בְּגִין דְּאִלֵּין רוּחִין מְסָאֲבִין נָטְלִין הַהוּא מִלָּה מְסָאֲבָא, וְכַד אַפִּיק בַּר נָשׁ לְבָתַר מִלִּין קַדִּישִׁין, אַקְדִּימֵי אִלֵּין רוּחֵי מְסָאֲבִין וְנָטְלִין הַהוּא מִלָּה מְסָאֲבָא, וּמְסָאֲבֵי לְהַהוּא מִלָּה קַדִּישָׁא, וְלָא זָכֵי לֵהּ בַּר נָשׁ.

תרגום: וּמֵאוֹתָהּ רוּחַ רָעה תְּלוּיִים כַּמָּה מְעוֹרְרֵי דִּין אֲחֵרִים, שֶׁהֵם מְמֻנִּים לֶאֱחֹז בְּדִבּוּר רַע אוֹ דִּבּוּר טִנּוּף, שֶׁהוֹצִיא אָדָם מִפִּיו, וְאַחַר כָּךְ מוֹצִיא מִלִּים קְדוֹשוֹת, אוֹי לָהֶם, אוֹי לְחַיֵּיהֶם, אוֹי לָהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, אוֹי לָהֶם בָּעוֹלָם הַבָּא. מִפְּנֵי שֶׁאוֹתָן רוּחוֹת הַטֻּמְאָה נוֹטְלוֹת אוֹתָהּ מִלָּה טְמֵאָה, וְכַאֲשֶׁר מוֹצִיא הָאָדָם אַחַר כָּךְ מִלִּים קְדוֹשׁוֹת, מַקְדִּימוֹת אוֹתָן רוּחוֹת הַטֻּמְאָה וְלוֹקְחוֹת לְאוֹתוֹ דִּבּוּר טֻמְאָה וּמְטַמְּאִים לְאוֹתוֹ דְּבַר קְדֻשָּׁה, וְלֹא זוֹכֶה לָהּ הָאָדָם, וְכִבְיָכוֹל נֶחֱלָשׁ כֹּחַ הַקְדֻשָׁה. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. (וּבָזֶה פֵּרַשְׁתִּי לְעֵיל בְּפֶרֶק ב' מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל הַפָּסוּק: "וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם", אָדָם מְטַמֵּא עַצְמוֹ מְעַט, מְטַמְּאִין אוֹתוֹ הַרְבֵּה. עַיֵּן שָׁם).

וְהִנֵּה אִם הָאָדָם הַזֶּה לָמַד בְּכָל יוֹם מִקְרָא וּמִשְׁנָה אוֹ גְּמָרָא, וּבִשְׁעַת הַדִּין יֵדַע שֶׁיַּצִּיעוּ לְנֶגֶד עֵינָיו כָּל הַמִּשְׁנָה וְהַגְּמָרָא שֶׁלָּמַד, מַה גְּדוֹלָה תְּשׁוּקָתוֹ לָזֶה כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה, אֵימָתַי יָבוֹא לָזֶה וְיַמְלִיצוּ עָלָיו. אָכֵן, כַּאֲשֶׁר יָבוֹאוּ אַחַר כָּךְ כָּל אוֹתָם הַסְּפָרִים, וְיִרְאֶה שֶׁנִּמְשַׁךְ עַל כָּל דַּף וְדַף רוּחַ הַטֻּמְאָה עַל יְדֵי דִּבּוּרִים הָאֲסוּרִים, שֶׁדִּבֵּר מִתְּחִלָּה אוֹ בְּאֶמְצַע, וְאֵין שָׁוִים מְאוּמָה, מַה גְּדוֹלָה תִּהְיֶה תּוּגָתוֹ אָז, כַּאֲשֶׁר יִתְבּוֹנֵן בְּנַפְשׁוֹ, אֵיךְ בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ אִבֵּד בְּעַצְמוֹ אֶת תּוֹרָתוֹ.

וּמָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁקָּנָה מֵחֲבֵרוֹ שַׁ"ס שָׁלֵם וּמְכֹרָךְ בְּעוֹר יָפֶה, וּבְלִי רְאִיָּה בִּפְנִים, שֶׁסָּמַךְ כֵּיוָן שֶׁלְּמַעְלָה הוּא נָאֶה, וְשִׁלֵּם בַּעֲדוֹ, וְהַמּוֹכֵר נָסַע לְדַרְכּוֹ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לְקָחוֹ לְבֵיתוֹ, רָאָה שֶׁכָּל הַשַּׁ"ס הָיָה מְטֻשְׁטָשׁ מְאֹד, מִפְּנֵי חֵלֶב וְשׁוּמָן שֶׁנִּשְׁפַּךְ עָלָיו, וַאֲפִלּוּ מַסֶּכֶת אַחַת לֹא מָצָא כַּהֹגֶן, וְכַמָּה הִתְמַרְמֵר עַל נַפְשׁוֹ אֵיךְ נִתְפַּתָּה לְדִבְרֵי הַמּוֹכֵר, שֶׁשִּׁבְּחוֹ בְּפָנָיו, וְלֹא פְּתָחוֹ בְּעַצְמוֹ לִרְאוֹת מַה שֶּׁקָּנָה.

כֵּן הוּא הַדָּבָר הַזֶּה. מִי שֶׁפִּיו פָּתוּחַ תָּמִיד, וְאֵינוֹ מַקְפִּיד עַל עַצְמוֹ, אֲפִלּוּ אִם יִלְמַד כָּל שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה וְכָל הַשַּׁ"ס כַּמָּה פְּעָמִים, כְּשֶׁיָּבוֹא לְמַעְלָה, לֹא יִמְצָא אֲפִלּוּ גְּמָרָא אַחַת שֶׁתָּגֵן עָלָיו, כִּי כָּל אַחַת נִמְשָׁךְ עָלֶיהָ רוּחַ הַטֻּמְאָה, וּמָאוּס לְהִסְתַּכֵּל עָלֶיהָ. עַל כֵּן הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, בְּעֵת שֶׁמַּתְחִיל לְהִתְחַכֵּם בַּתּוֹרָה וּמְקַיֵּם מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב: "רֵאשִׁית חָכְמָה קְנֵה חָכְמָה", צָרִיךְ לְקַיֵּם "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה"', וְאָז אַשְׁרֵי וְטוֹב לוֹ בָּזֶה וּבַבָּא, כִּי תּוֹרָתוֹ חֲבִיבָה מְאֹד בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁאֵין עָלֶיהָ דֹּפִי. וְאִישׁ כָּזֶה צָרִיךְ לְהִזְדָּרֵז וּלְהוֹסִיף חָכְמָה כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל, וְאִם מְבַטֵּל שָׁעָה אַחַת מִן הַתּוֹרָה, הוּא הֶזֵּק נוֹרָא, כִּי אֵין דוֹמֶה עֶבֶד עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה מַחַט לְעֶבֶד נוֹקֵב מַרְגָּלִיּוֹת.