328. כיבוד אב ואם (ד)

רָאוּי לְבֵן חָכָם שֶׁיְּשַׂמֵּחַ אֶת הוֹרָיו, וִיחַכֶּה שֶּׁיְּבַקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ אֵיזֶה דָּבָר, וִיקַיֵּם בְּכָךְ מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה. וְאַף אִם הַדָּבָר קָשֶׁה לוֹ, הֲרֵי לְפִי גֹּדֶל הַצַּעַר – גֹּדֶל הַשָּׂכָר, וִיקַבֵּל שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים הֲגוּנִים, וְאִלּוּ לֹא הָיָה לוֹ אֶלָּא שָׂכָר זֶה, שֶׁיִּהְיוּ בָּנָיו הֲגוּנִים, דַּיּוֹ לְהִתְיַגֵּעַ בְּעֶשְׂרִים צִפָּרְנָיו כְּדֵי לִזְכּוֹת לָזֶה. וְאִם הַבֵּן חֲנָנוֹ ה' עֹשֶׁר, וְאָבִיו אִישׁ עָנִי, מוּטָל עַל הַבֵּן לְפַרְנְסוֹ וּלְהַסְפִּיק לוֹ כָּל צְרָכָיו בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, בְּדִבְרֵי פִּיּוּסִים וּבְדֶרֶךְ כָּבוֹד.

____

עִקָּר הַכָּבוֹד שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם לְכַבֵּד אֶת הוֹרָיו הוּא לְאַחַר מוֹתָם, שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּל מַה שֶׁבְּכֹחוֹ לְעִלּוּי נִשְׁמָתָם. וְלֹא יִנְהָג כְּאוֹתָם אֲנָשִׁים שֶׁנִּזְכָּרִים בְּהוֹרֵיהֶם רַק בְּיוֹם הַשָּׁנָה לִפְטִירָתָם (יָארְצַייט), שֶׁאוֹמְרִים קַדִּישׁ וְנוֹתְנִים מְעַט צְדָקָה וְלוֹמְדִים מְעַט, אוֹי לָהֶם לָאָבוֹת שֶׁמְּצַפִּים לִבְנֵיהֶם שֶׁיִּפְדּוּ אוֹתָם וְיַעֲלוּ אוֹתָם מִבְּאֵר שַׁחַת, וְאֵין הַבָּנִים עוֹשִׂים כֵּן. כִּי בַּמְּעַט שֶׁעוֹשִׂים – כִּמְעַט לֹא מַעֲלֶה וְלֹא מוֹרִיד, וְהַלְוַאי שֶׁלֹּא יְהֵא מוֹרִיד מַה שֶׁעוֹשִׂים רַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, שֶׁאוֹמְרִים הַקַּדִּישׁ בִּמְרוּצָה, וְכֵן בִּרְכּוֹת הַהַפְטָרָה, וּשְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, עַד שֶׁבִּרְכוֹתֵיהֶם לְבַטָּלָה, וְכֵן כְּשֶׁרוֹצִים לְהִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר, עַד שֶׁחוֹשְׁשָׁנִי שֶׁבִּמְקוֹם 'עֹנֶג' לַאֲבִיהֶם גּוֹרְמִים לוֹ 'נֶגַע' חַס וְשָׁלוֹם. וְלָכֵן רָאוּי לַבֵּן הָרוֹצֶה לְכַבֵּד אֶת אָבִיו, שֶׁיְּהֵא מַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ, וְלֹא יִסְמֹךְ עַל עַצְמוֹ לוֹמַר קַדִּישִׁים וְהַפְטָרוֹת וּתְפִלּוֹת עַד שֶׁיֵּלֵךְ אֵצֶל חָכָם תְּחִלָּה וְיִבְדְקֶנוּ, וְאִם אֵינוֹ רָאוּי לְכָךְ, יוֹתֵר טוֹב שֶׁיִּשְׂכֹּר תַּלְמִיד חָכָם שֶׁיִּלְמַד, וְיֹאמַר קַדִּישִׁים, וְיִתְפַּלֵּל עֲבוּר מְנוּחַת אָבִיו וְאִמּוֹ.

וְלֹא יִסְתַּפֵּק הַבֵּן בְּכָךְ שֶּׁאוֹמֵר קַדִּישׁ בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לִפְטִירַת הוֹרָיו, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַקַּדִּישׁ אֵינוֹ מְיֻעָד רַק לְהַצִּיל מֵעֹנֶשׁ, אֶלָּא גַּם גּוֹרֵם עִלּוּי נְשָׁמָה לַנִּפְטָר, וְלָכֵן רָאוּי לַבֵּן שֶׁכָּל יְמֵי חַיָּיו תְּהֵא דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו חֲקוּקָה בְּפָנָיו, וִידַמֶּה כְּאִלּוּ צוֹעֵק מָרָה מִתּוֹךְ אֵשׁ לֶהָבָה וְאוֹמֵר, 'בָּנַי יְדִידַי, חָנֻּנִי חָנֻּנִי, הַצִּילוּ מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי'. וְאַף אִם חוֹשֵׁב שֶׁאָבִיו צַדִּיק גָּמוּר וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשׁוֹ, יְדַמֶּה כְּאִילּוּ עַל יְדֵי אֲמִירַת הַקַּדִּיש נוֹתֵן לוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַב אָבִיו, בַּעֲבוּר תְבָרֲכֶנּוּ נַפְשׁוֹ, וְלָכֵן לֹא יִגְרָע אֲפִילוּ יוֹם אֶחָד כָּל יְמֵי חַיָּיו מִלּוֹמַר קַדִּישׁ וְלִתֵּן צְדָקָה, עֲבוּר נֶפֶשׁ הוֹרָיו.