329. כבוד הבריות

יָדוּעַ מַאֲמָר הֶחָכָם, שֶׁהָיָה אוֹמֵר שֶׁרָאוּי לְכַבֵּד לְכָל אָדָם, אִם הוּא חָכָם מִמֶּנִּי – רָאוּי לְכַבְּדוֹ עַל חָכְמָתוֹ, וְאִם אֲנִי חָכָם מִמֶּנּוּ – נִמְצָא שֶׁהוּא צַדִּיק מִמֶּנִּי, שֶׁאֲנִי חוֹטֵא בְּמֵזִיד, וְהוּא חוֹטֵא בְּשׁוֹגֵג. אִם הוּא עָשִׁיר – רָאוּי לְכַבְּדוֹ עַל עָשְׁרוֹ, שֶׁהֲרֵי גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ מְכַבְּדִים אֶת הָעֲשִׁירִים, כִּי ה' חָפֵץ בִּיקָרוֹ. וְאִם אֲנִי עָשִׁיר וְהוּא עָנִי – נִמְצָא שֶׁאֲנִי חוֹטֵא, שֶׁאֵינִי עוֹשֶׂה צְדָקָה כָּרָאוּי, וְהוּא צַדִּיק בְּכָךְ. וְאָמְרוּ חז"ל שֶׁכָּל הַיּוֹדֵעַ בַּחֲבֵרוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּבָר אֶחָד טוֹב יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, חַיָּב לִנְהֹג בּוֹ כָּבוֹד.

וְכָתוּב בַּמִּדְרָשׁ שֶׁרָאוּי לְכַבֵּד אֶת הֶעָנִי וְלָקוּם מִפָּנָיו, לִכְבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַהוֹלֵךְ עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי יַעֲמֹד לִימִין אֶבְיוֹן". וְיָדוּעַ מַאֲמָר חז"ל 'אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד, הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת'. וְלֹא טוֹב עוֹשֶׂה מִי שֶׁחוֹלֵק כָּבוֹד לַעֲשִׁירִים וּמְזַלְזֵל בִּכְבוֹד הָעֲנִיִּים, כִּי ה' יָרִיב אֶת רִיבָם וְתוֹבֵעַ עֶלְבּוֹנָם, כִּי יִגְדַּל צַעֲרָם, וּמִתְרַעֲמִים עַל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּכְשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה סְעוּדָה וּמַזְמִין אֶת יְדִידָיו, מַה טוֹב וּמַה נָעִים שֶׁיִּהְיוּ מְסֻבִּים עֲשִׁירִים עִם עֲנִיִּים עַל שֻׁלְחַן אֶחָד, כִּי בָּזֶה מִתְכַּבְּדִים. וְכֵן כָּל עָשִׁיר שֶׁמַּרְאֶה פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת לֶעָנִי, וּמְדַבֵּר עִמּוֹ וְחוֹלֵק לוֹ כָּבוֹד, לְמִצְוָה רַבָּה יֵחָשֵׁב לוֹ, כִּי מְחַיֶּה לֵב נִדְכָּאִים וּמְשַׂמֵּחַ לֵב אֻמְלָלִים. וּבִפְרָט אִם קְרוֹבָיו שֶׁל הָאָדָם הֵם עֲנִיִּים מְרוּדִים, לֹא יִתְבַּיֵּשׁ לְהַרְאוֹת שֶׁהֵם קְרוֹבָיו, רַק יְקָרֵב אֶת קְרוֹבָיו וִיבַקֵּר אוֹתָם בְּשִׂמְחָתָם וּבַחַגִּים, וְזֶהוּ כְּבוֹדוֹ.

וְרָאוּי לָאָדָם שֶׁיֵּלֵךְ בְּדַרְכֵי ה', שֶׁהוּא מְחַבֵּב אֶת הָעֲנִיִּים וּמְבַקֵּר אוֹתָם, וְנֶאֱמַר "כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא, שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ, מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן, וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ, לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים".