334. כופה (ב)

כָּתַב בְּסֵפֶר חֲסִידִים, עֵצָה לָכֹף אֶת יִצְרוֹ שֶׁלֹּא לַעֲבוֹר עֲבֵרוֹת, שֶׁעַל כָּל עֲבֵרָה שֶׁתָּבוֹא לְיָדוֹ, וְיִצְרוֹ תּוֹקְפוֹ, יָשִׂים אֶל לִבּוֹ, שֶׁאִם הָיוּ גּוֹזְרִים עָלָיו לְהָמִיר דָּתוֹ – וַדַּאי הָיָה מוֹסֵר נַפְשׁוֹ לְמִיתָה עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהַאִם לִכְבּוֹשׁ אֶת יִצְרוֹ הוּא יוֹתֵר קָשֶׁה וָמָר מִמָּוֶת, וְלָכֵן רָאוּי לוֹ שֶׁיִּכְבֹּשׁ אֶת יִצְרוֹ עַל דְּבַר כְּבוֹד קוֹנוֹ.

וְהִנֵּה עֵינֵינוּ הָרוֹאוֹת, שֶׁכִּמְעַט כָּל יִשְׂרָאֵל בְּחֶזְקַת כְּשֵׁרִים, שֶׁמּוֹסְרִים נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, אֲבָל אֵין גַּם אֶחָד שֶׁיִּכְבֹּשׁ אֶת יִצְרוֹ לְגַמְרֵי, וִיהֵא צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב וְלֹא יֶחֱטָא כְּלָל. וְהַטַּעַם הוּא, לְפִי שֶׁלִּמְסוֹר נֶפֶשׁ לְמִיתָה אֵין כָּל כָּךְ פִּתּוּי הַיֵּצֶר, אוֹ מִטַּעַם שֶׁעֲווֹן הֲמָרַת הַדָּת הוּא חָמוּר מְאֹד בְּעֵינֵי כָּל, מַה שֶׁאֵין כֵּן שְׁאָר עֲבֵרוֹת, שֶּׁהַיֵּצֶר הָרַע מַקְטִין אוֹתָם בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת. אוֹ מִטַּעַם שֶׁחוֹשֵׁב הָאָדָם שֶׁהַמִּיתָה הִיא כִּמְעַט רֶגַע, וּבֵין כָּךְ סוֹף הָאָדָם לָמוּת, וּבְמָסְרוֹ נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם תֵּכֶף נִצּוֹל מִיִּצְרוֹ, וְהוּא מְזֻמָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, מַה שֶׁאֵין כֵּן לִכְבּוֹשׁ אֶת יִצְרוֹ עַל שְׁאָר עֲבֵרוֹת, שֶׁקָּשֶׁה עָלָיו יוֹתֵר, לְפִי שֶׁיִּצְרוֹ יִרְדְּפֶנּוּ תָּמִיד.

אֲבָל לְפִי הָאֱמֶת, הֲרֵי כְּבָר כָּתְבוּ בַּעֲלֵי הַמּוּסָר שֶׁאֵין רָאוּי לְהַשְׁגִּיחַ עַל קַטְנוּת הָעֲבֵרָה, אֶלָּא עַל גֹּדֶל הָאָדוֹן שֶׁצִּוָּה עָלֶיהָ, וְכָל הָעוֹבֵר עַל מִצְוַת הַמֶּלֶךְ – בַּעֲבֵרָה קְטַנָּה אוֹ גְּדוֹלָה – מוֹרֵד בְּמַלְכוּת יִקָּרֵא. וְכָתְבוּ עוֹד, שֶׁהַהוֹלֵךְ אַחַר עֲצַת יִצְרוֹ, אֲפִילוּ עוֹבֵר עֲבֵרָה קַלָּה, חָשׁוּב כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁכְּמוֹ שֶׁהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה עוֹזֵב אֶת ה' וּמְקַבֵּל עָלָיו כּוֹכָב אֶחָד אוֹ מַזָּל לְאָדוֹן וּלְפַטְרוֹן, כֵּן זֶה מְקַבֵּל אֶת יִצְרוֹ לְאָדוֹן וּפַטְרוֹן שֶׁיְּהֵא שׁוֹפְטוֹ.

וְעוֹד, שֶׁכֵּיוָן שֶׁיִּצְרוֹ תּוֹקְפוֹ לַעֲבוֹר עֲבֵרָה, מִתְגָּרֶה בּוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶׁמִּתְגָּרֶה לְכָךְ שֶׁלֹּא יִמְסֹר נַפְשׁוֹ לְמִיתָה, וְאִם כֵּן לְפִי גֹּדֶל הַצַּעַר שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם בְּכָךְ, כֵּן יִרְבֶּה שְׂכָרוֹ, וְלָכֵן יִגְדַּל שְׂכַר הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ שֶׁלֹּא לַעֲבוֹר עֲבֵרוֹת, יוֹתֵר מֵהַמּוֹסֵר נַפְשׁוֹ לְמִיתָה, כִּי לְפִי גֹּדֶל הַצַּעַר כָּךְ עוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ וְכָךְ בָּא בִּשְׂכָרוֹ.

וְה' בְּרַחֲמָיו לֹא יַעֲזוֹב אֶת חֲסִידָיו לְעוֹלָם שֶׁיִּהְיוּ נִלְחָמִים עִם יִצְרָם, אֶלָּא רַק הַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת, וְכַאֲשֶׁר יֻרְגְּלוּ מְעַט לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים, אָז לֹא תְּאַוֶּה נַפְשָׁם לַעֲשׂוֹת רַע, וְאַף עַל פִּי כֵן הֵם מְקַבְּלִים שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ לְעוֹלָם הָיוּ כּוֹפִים אֶת יִצְרָם, כֵּיוָן שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַהַתְחָלוֹת.