335. כהן

הַכֹּהֲנִים, קִדְּשׁוּם מֵהַשָּׁמַיִם בִּקְדֻשָּׁה יְתֵרָה וּבְמִצְווֹת יְתֵרוֹת, וְלָהֶם יָאֶה לִשְׁמוֹר מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ בְּיוֹתֵר, וּלְהִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת, וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ". וּבְיוֹתֵר עֲלֵיהֶם לְהִזָּהֵר בַּמִּצְווֹת הַמְיֻחָדוֹת לָהֶם, כִּי מִצְווֹת מוּעָטוֹת נִשְׁאֲרוּ לָהֶם בַּזְּמַן הַזֶּה, כְּגוֹן הַמִּצְוָה לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שָׁלֹשׁ מִצְווֹת עֲשֵׂה, וְהַמְּבָרֵךְ הוּא מִתְבָּרֵךְ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּדִכְתִיב "וַאֲנִי אֲבָרְכֵם". וְכַמָּה שָׁגוּ אוֹתָם הַכֹּהֲנִים שֶׁיּוֹצְאִים חוּץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת כְּדֵי שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, וּמְאַבְּדִים טוֹבָה הַרְבֵּה (מִי יִתְּנֵנִי כֹּהֵן, הָיִיתִי נוֹשֵׂא כַּפָּי בְּכָל יוֹם), וְכֵן צְרִיכִין לִזָּהֵר מִטֻּמְאַת מֵת, וּמִלִּשָּׂא נָשִׁים הַפְּסוּלוֹת לִכְהוּנָה.

וּצְרִיכִים הַכֹּהֲנִים לִנְהֹג סִלְסוּל בְּעַצְמָם, שֶׁלֹּא לִתֵּן בִּתָּם לְיִשְׂרָאֵל עַם הָאָרֶץ, וְלֹא יְסַכֵּן אֶת עַצְמוֹ יִשְׂרָאֵל עַם הָאָרֶץ לִשָּׂא בַּת כֹּהֵן, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חז"ל 'בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, אֵין זִוּוּגָם עוֹלֶה יָפֶה, אוֹ אַלְמָנָה, אוֹ גְּרוּשָׁה, אוֹ זֶרַע אֵין לָהּ, אוֹ קוֹבְרָה, אוֹ קוֹבַרְתּוֹ, אוֹ מְבִיאָתוֹ לִידֵי עֲנִיּוּת', וּלְמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִזֶּה – שׁוֹמֵר פְּתָאִים ה', אֲבָל הַיּוֹדֵעַ מַאֲמָר חז"ל, יִשְׁמֹר נַפְשׁוֹ וְלֹא יַעֲבוֹר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים.

וְצָרִיךְ לִנְהֹג כָּבוֹד בַּכֹּהֲנִים, וְאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹהֵן, אִם לֹא שֶׁהוּא שְׂכִירוֹ וּמְקַבֵּל שְׂכָרוֹ.