(342) חלק שני, פרק ל

וְעַתָּה נְדַבֵּר אוֹדוֹת כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁהִטְבִּיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, שֶׁבּוֹ נִבְדָּל מִכָּל שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים, וְנָתַן בּוֹ כֹּחַ הַדִּבּוּר, שֶׁבּוֹ יוּכַל הָאָדָם לִזְכּוֹת לְדַבֵּר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלֶהְגּוֹת בְּתוֹרָתוֹ, שֶׁזּוֹהִי תַּכְלִית הַבְּרִיאָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְּרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי".

(הִנֵּה מוּכָח מֵהַכָּתוּב, שֶׁבְּרִיאַת יוֹמָם וְלַיְלָה הָיְתָה בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה, וּבָזֶה בֵּאַרְתִּי מַה דְּאִיתָא בִּמְנָחוֹת: שָׁאַל בֶּן דָּמָא אֶת ר' יִשְׁמָעֵאל: כְּגוֹן אֲנִי, שֶׁלָּמַדְתִּי כָּל הַתּוֹרָה, מַהוּ שֶׁאֵלֵךְ וְאֶלְמַד חָכְמָה יְוָנִית? קָרָא עָלָיו הַמִּקְרָא הַזֶּה: "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלָיְלָה". צֵא וּבְדֹק שָׁעָה, שֶׁאֵינָהּ לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה, וּלְמַד בָּהּ חָכְמָה יְוָנִית. וְאָמַרְתִּי הֶסְבֵּר עַל פִּי מָשָׁל: חַיָּט אֶחָד הָיְתָה לוֹ מְלָאכָה רַבָּה, וְהֻצְרַךְ לִשְׂכֹּר פּוֹעֵל לְחֹדֶשׁ יָמִים, שֶׁיָּבוֹא לְבֵיתוֹ לַעֲזֹר לוֹ לְהַשְׁלִים מְלַאכְתּוֹ, וְכֵן הָיָה, וְשִׁלֵּם לוֹ. וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא הַפּוֹעֵל מְלָאכָה מִשֶּׁלּוֹ גַּם כֵּן לְבֵית בַּעַל הַבַּיִת לַעֲשׂוֹתָהּ שָׁם. אָמַר לוֹ בַּעַל הַבַּיִת: עַד עַתָּה, שֶׁעָשִׂיתָ מְלַאכְתִּי, הֻכְרַחְתִּי לָתֵת לְךָ שֻׁלְחָנִי וְכָל כֵּלַי לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתִּי, אֲבָל כָּעֵת, שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה מְלַאכְתֶּךָ, לָמָּה לִי לָתֵת לְךָ שֻׁלְחָנִי וְכָל כֵּלַי? כָּךְ הַנִּמְשָׁל: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת הַזְּמַן, וְהוּא יוֹם וָלַיְלָה, לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ, וְאַתָּה בָּאתָ לִלְמֹד חָכְמָה יְוָנִית בַּזְּמַן שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ, צֵא וּבְדֹק שָׁעָה שֶׁאֵינָהּ לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה וּלְמַד בָּהּ.)