(343) חלק שני, פרק ל

וְעַל יְדֵי כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה מִתּוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה עַל נֶפֶשׁ הָאָדָם, כִּי בְּכָל דִבּוּר מְקַיֵּם בָּזֶה מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל לִמּוּד הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַסְּפָרִים, וְעַל יְדֵי כָּל מִצְוָה מִתְקַדֶּשֶׁת נֶפֶשׁ הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִים לֵאלֹקֵיכֶם". וְאֵין לָאָדָם בְּכָל אֵיבָרָיו, שֶׁיִּתּוֹסֵף לוֹ עַל יְדֵיהֶם מִצְוֹת כְּמוֹ בְּעִנְיַן הַדִּבּוּר שֶׁחֲנָנוֹ ה' בּוֹ, כִּי אֵיזֶה מִצְוָה שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּאֵיבָרָיו, מֻכְרָח לִשְׁהוֹת עַל זֶה אֵיזֶה מִינוּט, וּבְזֶה הַזְּמַן, אִם יִלְמַד תּוֹרָה, יוּכַל לְהוֹצִיא מִפִּיו מֵאוֹת דִּבּוּרִים שֶׁל תּוֹרָה, וְלָכֵן אֵין רְשׁוּת לָאָדָם לִבָּטֵל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, בְּמָקוֹם שֶׁיְּכוֹלָה הַמִּצְוָה לְהִתְקַיֵּם עַל יְדֵי אֲחֵרִים. וְעַל זֶה רָמַז הַכָּתוּב בְּמִשְׁלֵי: "הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים", וּפֵרֵשׁ הַגְּרָ"א, שֶׁעַל יְדֵי הוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה מִתּוֹסְפִים לָאָדָם רֵעִים רַבִּים, כִּי מִכָּל דִּבּוּר שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁמְּקַיֵּם בּוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל לִמּוּד תּוֹרָה, נִבְרָא לוֹ פְּרַקְלִיט אֶחָד, וְהֵם הֵם רֵעִים הַנֶּאֱמָנִים שֶׁל הָאָדָם.

כְּלַל הַדְבָרִים: הַדִּבּוּר הוּא אָשְׁרוֹ וְהַצְלָחָתוֹ שֶׁל הָאָדָם, אִם יִתְנַהֵג בּוֹ כַּשּׁוּרָה. אָכֵן לְהֶפֶךְ אִם יִתְנַהֵג בּוֹ שֶׁלֹּא כַּשּׁוּרָה אֵין בְּכָל הָאֵיבָרִים, שֶׁיּוּכַל לְהִנָּזֵק עַל יָדָם, כְּמוֹ עַל יְדֵי לְשׁוֹנוֹ, כִּי בְּוַדַּאי מִכָּל דִּבּוּר אָסוּר נִבְרָא קַטֵּיגוֹר עָלָיו, וּבְשָׁעָה אַחַת יָכוֹל לְדַבֵּר כַּמָּה מֵאוֹת דִּבּוּרִים שֶׁל אִסּוּרֵי שֶׁקֶר וְלֵיצָנוּת וּרְכִילוּת וְלָשׁוֹן הָרָע.