347. מורא (א)

אָמְרָה תּוֹרָה "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ", אָמְנָם מוּעָטִים הֵם הָאֲנָשִׁים שֶׁיְּהֵא לָהֶם מוֹרָא מֵאָב וָאֵם, אוֹי לַבָּנִים מִיּוֹם הַדִּין, כִּי בְּוַדַּאי הָאֱלֹקִים יָבִיא בְּמִשְׁפָּט עַל כָּל. וּמִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, יֶאֱזֹר כְּגֶבֶר חֲלָצָיו, וְכָל אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת, מַה שֶׁמֻּטָּל עָלָיו, יַעֲשֶׂה. אָמְנָם, רָאוּי לָאָב לִמְחוֹל לַבָּנִים כְּדֵי לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם עָנְשָׁם, אַף שֶׁעַל כָּל פָּנִים לֹא יוּכְלוּ לְהִמָּלֵט מֵעֹנֶשׁ לְגַמְרֵי, אִם לֹא שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה כָּרָאוּי.
אָמְרוּ חֲכָמִים 'כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לוֹמַר דָּבָר הַנִּשְׁמָע, כָּךְ מִצְוָה שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע', עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁרָאוּי לָאָב לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַכְבִּיד וּלְצַוּוֹת עַל בָּנָיו דָּבָר שֶׁחוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא לֹא יִשְׁמְעוּ לוֹ, וְנִמְצָא עוֹבֵר עַל "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל". וְלָכֵן כָּל אָדָם יַעֲשֶׂה בְּדַעַת, לְפִי דַּעְתּוֹ שֶׁל בֶּן וּלְפִי מִדָּתוֹ.