359. מותרות

יְדוּעָה רָעַת הַמּוֹתָרוֹת, כִּי רַבָּה הִיא, בֵּין בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, שֶׁאִם אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה הַרְבֵּה, רֹאשׁוֹ וְאֵיבָרָיו כְּבֵדִים עָלָיו, וְכַמָּה מַחֲלוֹת יָכוֹל לִגְרֹם לְעַצְמוֹ. וְכֵן אִם הוֹלֵךְ וְטוֹרֵחַ בְּחִפּוּשׂ מַאֲכָלִים טוֹבִים וְתַעֲנוּגֵי בְּנֵי אָדָם, וְאַחַר מַלְבּוּשִׁים נָאִים וְדִירוֹת נָאוֹת, עוֹבֵר עַל בַּל תַשְׁחִית, וּמַה גַּם אִם מוֹצִיא יוֹתֵר מִכְּדֵי כֹּחוֹ וּבִּרְכַּת ה' אֲשֶׁר נָתַן לוֹ, שֶׁגּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְיָכוֹל לָבוֹא לִהְיוֹת לוֹוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם, וְלִהְיוֹת גּוֹזֵל וְחוֹמֵס, חַס וְשָׁלוֹם. וְאַף אִם חֲנָנוֹ ה' עֹשֶׁר – רָאוּי לָחוּס עַל מָמוֹנוֹ, שֶׁהַתּוֹרָה חָסָה עַל מָמוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְצַדִּיקִים חָבִיב עֲלֵיהֶם מָמוֹנָם יוֹתֵר מִגּוּפָם, לְפִי שֶׁאֵין שׁוֹלְחִים יָדָם בְּגֶזֶל, שֶׁבִּזְמַן שֶׁאָדָם מִתְּלַמֵּד לָלֶכֶת בִּגְדוֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת, אִם יָבוֹאוּ עָלָיו יְמֵי הָרָעָה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהֲרֵי גַּלְגַּל הוּא שֶׁחוֹזֵר בָּעוֹלָם, יִהְיֶה מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת עָוֶל וְכָל מוּם רַע כְּדֵי לְבַקֵּשׁ אֶת הַדְּבָרִים שֶׁהֻרְגַּל בָּהֶם. אֲבָל הַמִּתְלַמֵּד בְּמִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת וּמִסְתַּפֵּק בַּמּוּעָט, כָּל יָמָיו טוֹבִים. וְאוֹתוֹ הַמּוֹתָר, שֶּׁמּוֹצִיא לְבַטָּלָה וְהוֹלֵךְ לְאִבּוּד, אִם הָיָה נוֹתְנוֹ לִצְדָקָה – מָה טוֹב חֶלְקוֹ. וְאַף אִם מַרְבֶּה הֶעָשִׁיר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת צְדָקוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, לֹא הֻתַּר לוֹ מִפְּנֵי זֶה לְהַשְׁלִיךְ מָעוֹתָיו לְאִבּוּד, שֶׁהֲרֵי עֲדַיִן לֹא הִתְעַשְּׁרוּ כָּל הָעֲנִיִּים.