364. מעשר (ב)

וְאַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל, יֵשׁ הַמְפַזְּרִים יוֹתֵר מִן הַמַּעֲשֵׂר בְּהוֹצָאוֹת מִצְוָה, אֲבָל נִרְאָה שֶׁמַּעֲלַת הַמַּעֲשֵׂר הִיא לְהוֹצִיאוֹ עַל פִּי הַחֶשְׁבּוֹן, וּמִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, שֶׁבְּהַפְרִישׁוֹ אֶת הַמַּעֲשֵׂר מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, וּמַנִּיחוֹ בְּמָקוֹם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, יֵקַל בְּעֵינָיו לְהוֹצִיא הוֹצָאוֹת מִצְוָה בְּעַיִן יָפָה.

בּוֹא וּרְאֵה סַמְיוּת עֵינַיִם שֶׁגּוֹרֵם לָנוּ הַיֵּצֶר הָרַע, שֶׁהֲרֵי אָדָם נוֹתֵן מָעוֹת בְּרִבִּית כְּדֵי לְהַרְוִיחַ, וַאֲפִילוּ אִם נוֹתֵן בְּמָקוֹם שֶׁלְּפִי דַּעְתּוֹ הוּא בָּטוּחַ, הֲרֵי לְפִי הָאֱמֶת אֵין בִּטָּחוֹן בְּשׁוּם אָדָם, כִּי אֱלֹקִים שׁוֹפֵט, זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים, וּלְעֻמַּת זֹאת אֵין אִישׁ שֶׁכִּבְיָכוֹל יַלְוֶה לַה' בְּרִבִּית, אַף שֶׁהַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁהוּא בָּטוּחַ, וַדַּאי, בְּלִי שׁוּם סָפֵק, כִּי לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב, וְאַף אִם בְּהוֹצָאַת שְׁאָר מִצְווֹת יֵשׁ מָקוֹם לַיֵּצֶר הָרַע לְפַתּוֹת אֶת הָאָדָם שֶׁלֹּא יוֹצִיא הַרְבֵּה, כֵּיוָן שֶׁאֵין רוֹאֶה אֶת מַתָּן הַשָּׂכָר בָּעוֹלָם הַזֶּה (אַף שֶׁלְּפִי הָאֱמֶת גַּם בִּשְׁאָר מִצְווֹת מַרְוִיחַ הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה), אֲבָל כָּל כָּךְ גָּבַר עָלֵינוּ יִצְרֵנוּ הָרַע, עַד שֶׁמְּפַתֶּה אוֹתָנוּ גַּם כֵּן שֶׁלֹּא לְהַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר, אַף שֶׁהַשָּׂכָר נִרְאָה לָעָיִן עַל יְדֵי צִדְקָתוֹ, הוֹן וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ. וְאַף מִי שֶׁבֵּין כָּךְ נוֹתֵן צְדָקָה בְּשִׁעוּר מַעֲשֵׂר, אֵין זוֹ אֶלָּא עַצְלוּת מִלָּבוֹא חֶשְׁבּוֹן וּלְהַפְרִישׁוֹ בִּמְדֻיָּק. וְעִכּוּב הַיֵּצֶר הָרַע הוּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ, וּכְדֵי שֶׁיְּאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה.