365. מעשר (ג)

יֵשׁ בְּנֵי אָדָם אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ אֶת גֹּדֶל הַמַּעֲלָה שֶׁל מִצְוַת הַמַּעֲשֵׂר, וְיִרְצוּ לְקַיְּמָהּ, אַךְ קָשֶׁה לָהֶם לִנְהֹג כֵּן מִיָּד, כִּי יִצְטָרְכוּ לְהַפְרִישׁ תְּחִלָּה מַעֲשֵׂר מִן הַקֶּרֶן, וְאָדָם עָשִׁיר צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ הַרְבֵּה מִמָּמוֹנוֹ בְּבַת אַחַת, וְעֵינוֹ שֶׁל אָדָם צָרָה, וּמִתּוֹךְ כָּךְ מוֹנֵעַ עַצְמוֹ. וּלְפִי הָאֱמֶת, מִי שֶׁהוּא מְחַשֵּׁב שְׂכַר מִצְוָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ, לֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כָּל, וְיַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר אֲפִילוּ שֶׁהוּא מָמוֹן רַב. אַךְ מִי שֶּׁקָּשֶׁה עָלָיו לַעֲשׂוֹת כֵּן, אִם לֹא יוּכַל לָכֹף אֶת יִצְרוֹ לְהַפְרִישׁ מֵהַקֶּרֶן, לֹא יִמָּנַע – מִיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן אֶל לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת זֹאת – מִלְּהַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר מִכָּל מַה שֶׁהוּא מַרְוִיחַ, וְכָל הַבָּא לְיָדוֹ מִשָּׁם וָאֵילָךְ, אֲפִילוּ מְצִיאָה אוֹ צְדָקָה אוֹ מַתָּנָה, כֶּסֶף וְשָׁוֶה כֶּסֶף, יַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר. וְאַף דָּבָר זֶה יוֹעִיל לוֹ לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתוֹ וּבְכָל מִשְׁלַח יָדוֹ.