365. פרנסה (ג)
כל באי עולם יעידו על דבר זה, שמאחר שהשם יתברך הוא הנותן כח לעשות חיל, והוא הזן ומפרנס לכל, לא יתכן ולא יעלה על הדעת שיתן יותר לעוברי רצונו שירויחו על ידי חטאיהם, ולעושי רצונו יתן פחות, ויפסידו מחמת שעשו רצון קונם, ודאי אין הדבר כן. ואף שכל איש מישראל מאמין בכך, מכל מקום יש מהם שמסורים ביד יצרם, ואינם מניחים את מנהגם הרע ועוברים על דעתם ועל דעת קונם, אף שיודעים בלי ספק שהיא לא תצלח, ושעתידים לתן את הדין, ושיש שכר טוב לצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא, ועונש רע ומר לרשעים, אף על פי כן אין מתחזקים להלחם עם יצרם ללכת בדרך טובים ולעשות הטוב והישר.
אבל האדם אשר הוא יהודי, יתן אל לבו, כי ביאת האדם לעולם הזה אינה אלא כדי שילחם עם יצרו ויכבוש אותו, ובזה עושה נחת רוח ליוצרו ומקבל שכר טוב בעמלו בעולם הזה ובעולם הבא, ומה יתרון לאדם בעמלו שיעמל, ויתייגע להעשיר בעשיית איסורים וביטול תפלות ומצוות, ביודעו שהיא לא תצלח, ושעתיד לתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. לכן, יתגבר האדם להלחם עם יצרו לעשות הטוב והישר על פי התורה, וישבע טוב בעולם הזה ותתענג בדשן נפשו לעולם הבא, וזה כל האדם. ולעולם יבקש רחמים ממי שהעושר שלו כי הרבה תפלה עושה. ובכל יום יתפלל על הפרנסה בברכת שומע תפלה, וכן קודם כל אכילה. ויכון מאד בברכת הנהנין, ובפרט בברכת המזון, לאומרם בכוונה אות באות מילה במילה, ויכוון מאד בפסוק 'פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון', כי באלה תלוי עיקר הפרנסה:
