369. מוסר (ג)

וְיָדוּעַ שֶׁכָּל הַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת, וְלָכֵן יִקְשֶׁה בְּעֵינֵי הָאָדָם בִּתְחִלָּה לִלְמֹד אוֹ לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי מוּסָר, וְלֹא יִכָּנְסוּ הַדְּבָרִים בְּאָזְנָיו, אֲבָל בַּסּוֹף יִכָּנַע לְבָבוֹ, וְיֶעֱרַב לוֹ וִיבֻשַּׂם לוֹ. לָכֵן "הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל תֶּרֶף", וְאִם הִתְרַפֵּיתָ – חֲזוֹר בְּךָ, "חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ".

וְרָאוּי לִלְמֹד אֶת כָּל סִפְרֵי הַמּוּסָר, אֶחָד לָאֶחָד, וְלַחְזֹר עֲלֵיהֶם, חֹק וְלֹא יַעֲבוֹר, יוֹם לְיוֹם וְלַיְלָה לְלַיְלָה. וְאַף כְּשֶׁיַּחְזֹר בַּסְּפָרִים שֶׁכְּבָר קָרָא, יִהְיוּ בְּעֵינָיו כַּחֲדָשִׁים, וְיִמְצָא הִתְעוֹרְרוּת חֲדָשָׁה לְפִי הָעֵת וּלְפִי מַצָּב נִשְׁמָתוֹ, כִּי לֹא כָּל הָעִתִּים שָׁווֹת. וּמֵאַחַר שֶׁאָמְרוּ שֶׁדְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב נִכְנָסִים לַלֵּב, מַה טוֹב לִלְמֹד פִּרְקֵי אָבוֹת וּמוּסָרֵי הש"ס וּמִדְרָשִׁים, וְכָהֵנָּה סִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ.

אֲפִילוּ מִי שֶׁחֲנָנוֹ ה' דַּעַת, וְשָׂם חֶלְקוֹ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְעוֹסֵק בִּנְגָעִים וְאָהֳלוֹת, יוֹתֵר וְיוֹתֵר צָרִיךְ לִלְמֹד סִפְרֵי מוּסָר, כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה, וְכָל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, וּשְׁגָגוֹת נַעֲשׂוֹת לָהֶם כִּזְדוֹנוֹת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַקְדֵק עִמָּהֶם כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה. וְאַל יֹאמַר הָאָדָם, מַה לִי לִלְמֹד אוֹ לִשְׁמוֹעַ בְּלִמּוּדִים, הַכֹּל גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנַי מַה שֶׁכָּתוּב בַּסְּפָרִים, שֶׁאוֹמְרִים אֵיךְ רָאוּי לַעֲבוֹד וּלְיִרְאָה וּלְאַהֲבָה אֶת ה' הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא. זוֹ הִיא עֲצַת הַיֵּצֶר הָרַע, כִּי סְגֻלַּת לִמּוּד סִפְרֵי הַמּוּסָר הִיא לְעוֹרֵר אֶת הַלֵּב, כִּי יִתֵּן הָאִישׁ אֶת רוּחוֹ בְּמַה שֶׁהוּא לוֹמֵד, וְיִרְצֶה לְהִתְעוֹרֵר, וְלוֹמֵד עַל מְנָת לְקַיֵּם, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת, בְּוַדַּאי הַדְּבָרִים עוֹשִׂים פֵּרוֹת, וְרוּחַ נָכוֹן יִתְחַדֵּשׁ בְּקִרְבּוֹ.