37. אהבת רעים (ג)

טֶבַע הָאָדָם מְחַיְּבוֹ לֶאֱהֹב אֶת בָּנָיו וּקְרוֹבָיו, אַךְ אֵין הַטֶּבַע מְחַיֵּב אֶת אַהֲבַת הַחֲבֵרִים, וְלָכֵן בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם טִרְחָה אוֹ הֶפְסֵד מָמוֹן בְּכָךְ, אַהֲבַת עַצְמוֹ גּוֹבֶרֶת עָלָיו וְנִמְנָע מִלְּהֵיטִיב לַחֲבֵרוֹ. וְטַעַם נוֹסָף לְכָךְ הוּא, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בְּכָךְ מִצְוָה גְּדוֹלָה – הַיֵּצֶר הָרַע מִתְגַּבֵּר עָלָיו כְּדֵי שֶׁיַּפְסִיד מִצְוָה חֲשׁוּבָה זוֹ, וְלָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ וְלָחוּס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ וּלְעוֹרֵר אֶת הָאַהֲבָה לַחֲבֵרָיו. וְאַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל, כַּמָּה יְגִיעוֹת יְגֵעִים וְכַמָּה טִרְחוֹת סוֹבְלִים וְכַמָּה הוֹצָאוֹת מוֹצִיאִים עַל דְּבַר מִצְוָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. אַךְ לְעֻמַּת זֹאת יֵשׁ מִצְווֹת גְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר אֵין לָהֶם דּוֹרֵשׁ, מֵחֲמַת שֶׁאֵין הָאֲנָשִׁים מַחְשִׁיבִים אוֹתָן לְמִצְווֹת כָּל כָּךְ. וְאִם אָמְרוּ חז"ל 'הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתָּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְווֹת', כָּל שֶׁכֵּן מִצְוָה גְּדוֹלָה זוֹ, שֶׁנִּכְלַל בָּהּ אַהֲבַת חֶסֶד וְאַהֲבַת רֵעִים וְדַרְכֵי שָׁלוֹם, שֶׁרָאוּי לִרְדֹּף אַחֲרֶיהָ כְּרוֹדֵף אַחֲרֵי הַחַיִּים. וּמֵאַחַר שֶּׁהַיֵּצֶר הָרַע מוֹרֶה פָּנִים רַבּוֹת לְהַתִּיר אֶת הָאָסוּר וּלְקָרֵב לְעַצְמוֹ אֶת הַתּוֹעֶלֶת, וְיֵשׁ בְּדָבָר זֶה כַּמָּה עִנְיָנִים שֶׁיְּרֵא שָׁמַיִם נָבוֹךְ בָּהֶם, לֹא יִסְמֹךְ הָאָדָם עַל עַצְמוֹ וְדַעְתּוֹ, אֶלָּא יִשְׁאַל אֶת הֶחָכָם שֶּׁיּוֹרֶה לוֹ כֵּיצַד לִנְהֹג.