371. מחשבה (א)
מִלְּבַד הַחִיּוּב לַחְשֹׁב מַחְשָׁבוֹת טְהוֹרוֹת וְלֹא לְהֵפֶךְ, הֲרֵי בֶּאֱמֶת זוֹ שְׁטוּת גְּדוֹלָה, שֶׁבִּזְמַן שֶׁהָאָדָם יָכוֹל לַחְשֹׁב מַחְשָׁבוֹת טְהוֹרוֹת לְיִרְאָה וּלְאַהֲבָה אֶת ה' וְכַדּוֹמֶה, שֶׁהֵן מִצְווֹת מִן הַתּוֹרָה וּמְקַבֵּל עֲלֵיהֶן שָׂכָר, מְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה אוֹ מְהַרְהֵר הִרְהוּרִים רָעִים, שֶׁיֵּעָנֵשׁ עֲלֵיהֶם. עַל זֶה נֶאֱמַר בְּיִרְמְיָה "אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים, לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת, בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים".
וְהֵן אֱמֶת כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע, וְאֵין אָדָם שַׁלִּיט בְּרוּחוֹ, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים מוּטָל עָלָיו חִיּוּב לְהִתְחַזֵּק לְהַחְלִיף מַחְשָׁבוֹת רָעוֹת וְזָרוֹת בְּמַחְשָׁבוֹת טְהוֹרוֹת, וּלְהַרְגִּיז יֵצֶר הַטּוֹב עַל יֵצֶר הָרַע אֲפִילוּ אֶלֶף פְּעָמִים בְּיוֹם, וִיקַבֵּל שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלוֹ, שֶׁמְּסַיְּעִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם.
וּכְבָר אָמְרוּ חז"ל שֶׁהִרְהוּרֵי עֲבֵרָה קָשִׁים מֵעֲבֵרָה. וְהֵם אָמְרוּ שֶׁהִרְהוּרֵי עֲבֵרָה אֵין אָדָם נִצּוֹל מֵהֶם בְּכָל יוֹם. אָמְנָם כָּתַב הָרַב הַקָּדוֹשׁ בְּסֵפֶר רֵאשִׁית חָכְמָה, שֶׁאִם אֵינוֹ מַאֲרִיךְ בְּהִרְהוּרוֹ, וְתֵכֶף בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ, לֹא יֵעָנֵשׁ עַל הַהִרְהוּר, לְפִי שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו, אֲבָל אִם מַאֲרִיךְ בְּהִרְהוּרוֹ, עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ, שֶׁגּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ.
