382. מתן

אָדָם שֶׁהִרְחִיב ה' אֶת גְּבוּלוֹ בְּמָמוֹן, מַה טוֹב שֶׁיַּרְבֶּה לָתֶת מַתָּנוֹת, וְלֹא רַק לַעֲנִיִּים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁלִּצְדָקָה תֵּחָשֵׁב לוֹ, אֶלָּא לְכָל אָדָם יִפְתָּח יָדוֹ כְפַעַם בְּפַעַם בְּמַתָּנָה הָרְאוּיָה לוֹ, וּכְבִרְכַּת ה' אֲשֶׁר נָתַן לוֹ, וּבְדֶרֶךְ זוֹ יִהְיֶה מַרְבֶּה שָׁלוֹם וְאַהֲבָה וְאַחְוָה, וְקוֹנֶה שֵׁם טוֹב לְעַצְמוֹ, וְגוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת, וּלְמִצְוָה רַבָּה תֵּחָשֵׁב לוֹ. וְלֹא רַק לְיִשְׂרָאֵל, אֶלָּא אַף לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם יִפְתָּח יָדוֹ, כְּמַאֲמָר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ".

וְטוֹב לַגֶּבֶר אֲשֶׁר חֲנָנוֹ ה' מָמוֹן, שֶׁיִּהְיֶה וַתְרָן בְּמָמוֹנוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְפַזֵּר יוֹתֵר מִדַּי, אֶלָּא יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט, בְּאֹפֶן שֶׁתִּהְיֶה דַּרְכּוֹ תִּפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ, וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם.

הַמְּקַבֵּל מַתָּנָה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד וְלֵירֵד לְסוֹף דַּעַת הַנּוֹתֵן, שֶׁלֹּא יֵרַע עֵינוֹ בְּתִתּוֹ לוֹ, שֶׁאִם רַק מִשּׁוּם בּוּשָׁה הוּא נוֹתֵן לוֹ מַתָּנָה זוֹ, אָז נִכְשָׁל בַּעֲווֹן גֶּזֶל, וְהוּא מֵהַדְּבָרִים שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ עַל הָאוֹכֵל מִסְּעוּדָה שֶׁאֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִבְעָלֶיהָ. וְהַגֶּדֶר הַגָּדוֹל הוּא שֶׁלֹּא לִתְבֹּעַ בַּפֶּה מַתָּנָה מִשּׁוּם אָדָם, אַף אִם יֵרָאֶה לַעֵינַיִם שֶׁנּוֹתֵן בְּלֵב שָׁלֵם, לֹא לְמַרְאֶה עֵינָיו יִשְׁפֹּט, כִּי לֹא כָּל הָאָדָם וְלֹא כָּל הָעִתִּים שָׁווֹת.