383. ממון (א)

דִּינֵי מָמוֹנוֹת הֵם מִקְצוֹעַ גָּדוֹל, וְאָדָם נִכָּר בְּכִיסוֹ, לְפִי שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם חוֹמֶדֶת אֶת הַמָּמוֹן, בִּפְרָט בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ, וְדֶרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו, וּמוֹרֶה הֶתֵּר לְעַצְמוֹ בְּאַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה פָּנִים לְטַהֵר אֶת הַשֶּׁרֶץ, כְּגוֹן אִסּוּר גְּנֵבָה וּגְזֵלָה, וְאוֹנָאָה, וְרִבִּית, וְהַשָּׂגַת גְּבוּל, וְכָהֵנָּה רָעוֹת רַבּוֹת.

וְיֵשׁ אָדָם הַיָּרֵא אֶת ה' בְּלִבּוֹ, וְלָכֵן אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶת הָאִסּוּרִים הַמְּפֻרְסָמִים, רַק עוֹשֶׂה דֻּגְמָתָן, וְעוֹשֶׂה לָהֶם 'שִׁנּוּי הַשֵּׁם', וְאוֹתָם יִקְרָא בְּשֵׁם 'רֶוַח' וְ'הַצְלָחָה', 'חֲרִיפוּת' וְ'חָרִיצוּת'. אֲבָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי, וּמַאֲמִין בַּה' וּבְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, וּבְדִבְרֵי חז"ל הַקְּדוֹשִׁים, יַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי הָעוֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְּמִשְׁפָּט – בַּחֲצִי יָמָיו יַעַזְבֵנוּ, וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל לָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם לֹא יַעַזְבֶנּוּ, יִהְיֶה זֶה עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ, אוֹי לוֹ וְאוֹי לְנַפְשׁוֹ. וְהוֹלֵךְ בְּתֹם יֵלֵךְ בֶּטַח, וּבִּרְכַּת ה' הִיא תַּעֲשִׁיר, וְאֵין מַעְצוֹר לַה' לְהוֹשִׁיעַ בֵּין רַב לִמְעָט. וּמַשְׂכִּיל עַל דָּבָר זֶה, יִמְצָא טוֹב – אוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה אוֹ בְּעוֹלָם שֶׁכֻּלוֹ טוֹב, וּבוֹטֵחַ בַּה' אַשְׁרָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.