384. ממון (ב)

וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל בְּכָל הַתּוֹרָה, וּבִפְרָט בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, לְקַיֵּם אֶת הַפָּסוּק "וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן", וְיִדְרֹשׁ וְיָתוּר מִפִּי סְפָרִים וּמִפִּי סוֹפְרִים, לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, וְאֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלֵךְ בָּהּ, וְלֹא יְהֵא הַכֶּסֶף נֶחְשָׁב בְּעֵינָיו לִמְאוּמָה בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ צַד נִדְנוּד אִסּוּר, וְיִרְחַק מִן הַכִּעוּר וּמִן הַדּוֹמֶה לוֹ, כִּי מוּטָב לוֹ לָאָדָם שֶׁיָּמוּת בְּרָעָב וְלֹא יְהֵא רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם שָׁעָה אַחַת, וּמַה גַּם כִּי לְפִי הָאֱמֶת לֹא יַפְסִיד, כִּי "דֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב".