(40) פרק ב, ברכת הפת
יד. ממידת דרך ארץ שלא לאחוז בידו ולאכול מפת שהיא גדולה יותר מכביצה (מלבד בשבת, משום חיבוב מצוה), אף על פי שאינו אוכלה בבת אחת. ויש אומרים שדין זה אמור גם בנוגע לכריך (סנדויץ') העשוי משתי פרוסות לחם או פיתה או פיצה וכדומה. אך הרבה מפוסקי זמנינו הורו שאם כך דרך העולם, אין בכך משום חוסר מידת דרך ארץ לאחוז ולאכול מפת, אפילו שהיא יותר מכביצה, כגון כריך, פיתה או פיצה וכיוצא בזה.
© כל הזכויות שמורות למחבר הספר 'וזאת הברכה' אין להעתיק או להפיץ ללא אישור מפורש מהמחבר.
"הַאי מַאן דְּבָעֵי לְמֶהֱוֵי חֲסִידָא לְקַיֵּם מִילֵּי דִּבְרָכוֹת"
הָרוֹצֶה לִהְיוֹת חָסִיד, יְדַקְדֵּק וְיִזָּהֵר בְּהִלְכוֹת בְּרָכוֹת
(בבא קמא ל.)
הָרוֹצֶה לִהְיוֹת חָסִיד, יְדַקְדֵּק וְיִזָּהֵר בְּהִלְכוֹת בְּרָכוֹת
(בבא קמא ל.)
