408. מונה

יָדוּעַ הָאִסּוּר לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, וְלֹא טוֹב עוֹשִׂים אוֹתָם אֲנָשִׁים שֶׁכְּשֶׁרוֹצִים לֵידַע אִם יֵשׁ מִנְיָן לְהִתְפַּלֵּל, וְרוֹצִים לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל – מוֹנִים א"ב ג"ד, וְלוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ, שֶׁלֹּא הוֹעִילוּ בְּתַקָּנָתָם כְּלוּם, רַק יִמְנוּ אוֹתָם בְּמַרְאִית עַיִן וּבְמַחְשֶׁבֶת לֵב.

֍ ֍ ֍

מֵאַחַר שֶׁאָמְרוּ חז"ל שֶׁיֵּשׁ לָדוּן כָּל אָדָם כְּלִסְטִים וּלְכַבְּדוֹ כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל, רָאוּי לְכָל אָדָם שֶׁנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן עִם חֲבֵרוֹ, שֶׁלֹּא יִסְמֹךְ עַל נֶאֱמָנוּתוֹ, אֶלָּא יִמְנֶה בְּפָנָיו תֵּכֶף כָּל מַה שֶׁנּוֹתֵן וְכָל מַה שֶׁמְּקַבֵּל, כִּי אִם יִרְצֶה לִמְנוֹת אַחַר כָּךְ וְיִמְצָא שֶׁחָסֵר, אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יַאֲמִין לוֹ הַנּוֹתֵן, וְיַחְשֹׁד בּוֹ שֶׁרוֹצֶה לְגָזְלוֹ. וְגַם יִתָּכֵן שֶׁהוּא נָתַן כָּרָאוּי, וְאַחַר כָּךְ נִגְנַב אוֹ נֶאֱבַד לוֹ חֵלֶק מֵהַסְּכוּם, לָכֵן הַמּוֹנֶה תֵּכֶף בְּפָנָיו – הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.