41. פרק ז: דין ספיחי שביעית
'ספיחים' [מלשון 'נספח', טפל] היינו תבואה או קטניות שלא נזרעו בכוונה, אלא נשאתם הרוח לאדמה ונקלטו שם, או שנשארו מהשנה השישית ונקלטו באדמה רק בשנה השביעית וכדומה. ושני איסורים יש בהם: א. התורה אסרה לקוצרם כדרך שקוצרים בשאר השנים, אך התירתם באכילה. ב. חכמים הוסיפו וגזרו איסור אף באכילתם.
"וּמָה רָאוּ לוֹמַר [בִּרְכַּת] גְּאוּלָה בַּשְּׁבִיעִית [מִבִּרְכוֹת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה]?
אָמַר רָבָא, מִתּוֹךְ שֶׁעֲתִידִין לִיגָאֵל בַּשְּׁבִיעִית, לְפִיכָךְ קְבָעוּהָ בַּשְּׁבִיעִית".
(מגילה יז)
אָמַר רָבָא, מִתּוֹךְ שֶׁעֲתִידִין לִיגָאֵל בַּשְּׁבִיעִית, לְפִיכָךְ קְבָעוּהָ בַּשְּׁבִיעִית".
(מגילה יז)
