416. נדיבות (ד)

וּבִכְלָל מִדַּת הַנְּדִיבוּת, שֶׁיַּשְׁאִיל כֵּלָיו, וְאַל יַחְשׁוֹשׁ עַל הֶפְסֵד מוּעָט שֶׁיִּגָּרֵם לָהֶם, כִּי מִצְוָה רַבָּה הִיא, וְלָכֵן יְהֵא מְחַשֵּׁב שְׂכַר מִצְוָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. וּבִפְרָט בְּעִנְיַן סִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ, צָרִיךְ נְדִיבוּת גְּדוֹלָה, שֶׁלֹּא לִמְנוֹעַ טוֹב מִבְּעָלָיו, וּלְהַשְׁאִיל סְפָרָיו לְכָל שׁוֹאֵל, וְלֹא יָחוּשׁ לַהֶפְסֵד הַמּוּעָט שֶׁיֵּשׁ בַּדָּבָר.

֍ ֍ ֍

בִּכְלָל הַנְּדִיבוּת, שֶׁיְּהֵא נָדִיב בְּגוּפוֹ וּבְחָכְמָתוֹ וְעֵצוֹתָיו, לַעְזוֹר לְכָל שׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ עֶזְרָה, וְלֹא יִמְנַע שׁוּם טוֹב בִּהְיוֹת לְאֵל יָדוֹ לַעֲשׂוֹת, עָשֹׂה יַעֲשֶׂה בְּעַיִן יָפָה, בֵּין רַב וּבֵין מְעַט כְּפִי יְכָלְתּוֹ, כִּי בַּכֹּל הוּא עוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ, וּגְמוּלוֹ יְשַׁלֵּם לוֹ.