419. נטילת ידים (א)

נְטִילַת יָדַיִם הִיא מִצְוָה דְּרַבָּנָן, אַךְ יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם בְּקִיאִים בָּהּ, יֵשׁ שֶׁאֵינָם נוֹטְלִים אֶלָּא רָאשֵׁי אֶצְבָּעוֹת, אוֹ שֶׁאֵין נוֹטְלִים אֶלָּא מִצַּד אֶחָד שֶׁל הַיָּד, כֵּיוָן שֶׁאֵינָם נִזְהָרִים לַהֲפֹךְ אֶת יְדֵיהֶם בְּעֵת הַנְּטִילָה לְכָל צַד, וְכֵן כַּמָּה דִּינִים שֶׁמְּעַכְּבִים הַנְּטִילָה, כְּגוֹן הַטַּבָּעוֹת שֶׁעַל הָאֶצְבָּעוֹת, וּנְגִיעַת הַיָּד שֶׁנָּטַל בַּיָּד שֶׁעֲדַיִן לֹא נָטַל, שֶׁצָּרִיךְ נִגּוּב וְלַחְזֹר וְלִטּוֹל, וְלִכְלוּךְ הַצִּפָּרְנַיִם שֶׁמְּעַכְּבִים הַנְּטִילָה וְכַדּוֹמֶה. וְיָדוּעַ מַאֲמָר חז"ל שֶׁהַמְזַלְזֵל בִּנְטִילַת יָדַיִם חַיָּב נִדּוּי, וּבָא לִידֵי עֲנִיּוּת. וְלָכֵן יִתְחַזֵּק הָאָדָם וְיִזָּהֵר מְאֹד לֵידַע כָּל דִּינֵי נְטִילַת יָדַיִם, מִפִּי סְפָרִים וּמִפִּי סוֹפְרִים, וְיִשְׁמֹר לִטּוֹל יָדָיו נְטִילָה כְּתִקּוּנָהּ, וִימַלֵּא יָדָיו מִבִּרְכַּת ה'.