(42) פרק ב, כבוד הפת
א. יש לנהוג כבוד בפת, משום חשיבותה, ואין לזורקה, שהוא דרך בזיון.
ב. כמו כן אסור לאבד כזית לחם, אלא אם כן נפסלה מאכילת אדם. ולכן אסור לזרוק פרוסת לחם (בכזית ויותר) לאשפה, שהוא מקום בזיון, אלא אם כן עלה בו עובש.
ג. ואף פירורי לחם, אין לנהוג בהם מנהג בזיון, שאין לדרוך עליהם, ואין לזרקם לאשפה, כי קשה הדבר לעניות.
ולכן יש לכבד את מקום האכילה שמצויים שם פירורים. וכן טוב לייחד קערה מיוחדת לשים שם את כל הלחם, בכזית ובפחות מכזית. ויכול לשים אחר כך את הלחם שהצטבר (אף חתיכות של כזית) בשקית ולהשליכה באשפה. (ויש מוסיפים שראוי להניחה בשקית ניילון וגם לעוטפה בנייר, ואז לזורקה לאשפה).
© כל הזכויות שמורות למחבר הספר 'וזאת הברכה' אין להעתיק או להפיץ ללא אישור מפורש מהמחבר.
"הַאי מַאן דְּבָעֵי לְמֶהֱוֵי חֲסִידָא לְקַיֵּם מִילֵּי דִּבְרָכוֹת"
הָרוֹצֶה לִהְיוֹת חָסִיד, יְדַקְדֵּק וְיִזָּהֵר בְּהִלְכוֹת בְּרָכוֹת
(בבא קמא ל.)
הָרוֹצֶה לִהְיוֹת חָסִיד, יְדַקְדֵּק וְיִזָּהֵר בְּהִלְכוֹת בְּרָכוֹת
(בבא קמא ל.)
