(42) שער הזכירה, פרק י

פרק י: מעלת שמירת הלשון וקידוש כח הדיבור

יְבֹאַר בּוֹ גֹּדֶל מַעֲלַת שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן שֶׁעֵל יְדֵי זֶה מְקַדֵּשׁ אֶת כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ.

עַתָּה נְבָאֵר אֶת עֹצֶם הַזְּכוּת, לְמִי שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ מִלְּדַבֵּר דִּבּוּרִים אֲסוּרִים. תְּחִלַּת כָּל הַמַּעֲלוֹת, הוּא מְתַקֵן וּמְקַדֵּשׁ עַל יְדֵי זֶה אֶת כְּלִי הָאֻמָּנוּת הַמְיֻחָד לָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, שֶׁהוּא הַדִּבּוּר, וְכָל הַדִּבּוּרִים שֶׁיְּדַבֵּר אַחַר כָּךְ בַּתּוֹרָה וּבַתְּפִלָּה, יַעֲלֶה לִמְקוֹר שָׁרְשׁוֹ לְמַעְלָה. כִּי לֹא לְחִנָּם הִמְשִׁילוּהוּ חֲזַ"ל בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת לְעִנְיַן אֻמָּנוּת, לְהוֹרוֹת לָנוּ, כְּמוֹ שֶׁכְּלִי אֻמָּנוּת הוּא דָּבָר הֶכְרֵחִי לְעִנְיַן עֲשִׂיַּת כֵּלִים חֲדָשִׁים וְיָפִים, כִּי אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה אֻמָּן הַמֶּלֶךְ, שֶׁהוּא הַיּוֹתֵר גָּדוֹל שֶׁבְּכָל הָאֻמָּנִים, וְשִׂכְלוֹ יִהְיֶה דַּק עַד מְאֹד, וּמְצַיֵּר בְּרַעֲיוֹנָיו אֹפֶן עֲשִׂיַּת הַכֵּלִים בַּגֶּדֶר הַיּוֹתֵר נָאוֹת, אַף עַל פִּי כֵן אֵין יָכוֹל לַעֲשׂוֹת, בִּלְתִּי כְּלֵי אֻמָּנוּת. וְיוֹתֵר מִזֶּה, שֶׁאֲפִלּוּ אִם יִהְיוּ לוֹ כְּלֵי אֻמָּנוּת, אַךְ שֶׁהֵם פְּגוּמִים וּמְקֻלְקָלִים, וְיַעֲשֶׂה בָּהֶן הָאֻמָּן אֵיזֶה כְּלִי עַל יְדֵי הַדְּחַק, יִהְיֶה נִכָּר בָּהֶן אַחַר כָּךְ הַפְּגָם וְהַשֶּׁבֶר שֶׁל כְּלֵי הָאֻמָּנוּת מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ, כִּי לֹא יָכוֹל לְהַחֲלִיקָן כָּרָאוּי וְהֵם כְּמוֹ גּוֹלְמֵי כְּלֵי עֵץ, וְאֵין נָאֶה בָּהֶם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ אֲפִלּוּ לְהֶדְיוֹט, וְכָל שֶׁכֵּן לְהַגִּישָׁן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְהָאֻמָּן שֶׁכְּלֵי הָאֻמָּנוּת שֶׁלּוֹ שְׁלֵמִים וְטוֹבִים, מְלֻטָּשִׁים וּמְצֻחְצָחִים כָּרָאוּי, הַכְּלִי שֶׁעוֹשֶׂה בָּהֶן הָאֻמָּן הַזֶּה יֵצֵא מְתֻקָן וּמְהֻדָּר כַּהֹגֶן. כֵּן מַמָּשׁ בְּעִנְיָן זֶה הוּא כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁנִּתָּן לָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי לַעֲבֹד בּוֹ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַנּוֹרָא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ בַּתּוֹרָה וּבַתְּפִלָּה וּלְבָרֵךְ וּלְהוֹדוֹת וּלְשַׁבֵּחַ וּלְהַלֵּל לְפָנָיו, כִּי הוּא כְּלִי הָאֻמָּנוּת הַגָּדוֹל, שֶׁיּוּכַל הָאָדָם הַשָׁלֵם לִבְנוֹת בּוֹ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךָ וְגוֹ' לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ". וְהוּא מַמָּשׁ כִּפְשׁוּטוֹ, כִּי בְּדִבְרֵי הַקְּדֻשָׁה שֶׁהָאָדָם מְדַבֵּר פֹּה בְּזֶה הָעוֹלָם לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ, נִבְרָאִים לְמַעְלָה עוֹלָמוֹת וּמַלְאָכִים קדוֹשִׁים, וְיִהְיוּ אַחַר כָּךְ מְלִיצִים וּפְרַקלִיטִים עֲבוּר נִשְׁמָתוֹ. וּמַעֲלַת קְדֻשַׁת הָעוֹלָמוֹת וְהַמַּלְאָכִים, שֶׁנִּבְרְאוּ עַל יְדֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת שֶׁלּוֹ, תָּלוּי בְּכַמָּה עִנְיָנִים. א. לְפִי הַהֲכָנָה שֶׁהָיָה לוֹ בָּעֵת הַהִיא, אִם הֵכִין אֶת עַצְמוֹ בָּעֵת הַהִיא בְּכָל כֹּחוֹתָיו לְקַיֵּם כְּפִי הַתּוֹרָה בְּכָל חֲלָקָיו וּפְרָטָיו שֶׁצָּרִיךְ לָזֶה. ב. לְפִי כְּלֵי הָאֻמָּנוּת שֶׁעָשָׂה בָּהֶם הַתּוֹרָה, וְהֵם כְּלֵי הַדִּבּוּר (וּכְהַאי גַּוְנָא בַּמִּצְוָה לְעִנְיַן כְּלֵי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁקּיֵּם בָּהֶם הַמִּצְוָה), שֶׁאִם הֵם יָפִים וּמְהֻדָּרִים, שֶׁמִּשְׁתַּמְשִׁים בָּהֶם תָּמִיד לְטוֹב, וְעַל יְדֵי זֶה נִתְחַזֵּק כֹּחַ קְדֻשָּׁתָם, יֵשׁ בָּהֶם כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה וְאוֹר גָּדוֹל עַל הָעִנְיָן הַהוּא. אֲבָל אִם פּוֹגֵם וּמְטַמֵּא, חַס וְשָׁלוֹם, אֶת כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ, עַל יְדֵי לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת וְלֵיצָנוּת וְשֶׁקֶר וְכַדּוֹמֶה וְלֹא יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, וְאַחַר כָּךְ יְדַבֵּר בְּפִיו דִּבְרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה, אֵיזֶה כֹּחַ יֵשׁ בָּהֶן לְהַמְשִׁיךְ עַל הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה הַהִיא קְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה, אַחֲרֵי שֶׁכְּלֵי הַמִּבְטָא שֶׁלּוֹ הֵם פְּגוּמִים וּטְמֵאִים בְּעַצְמָם מִכְּבָר?