(45) שער הזכירה, פרק ט

וְגַם הוּא נַעֲשָׂה אַחַר כָּךְ מֶרְכָּבָה לַקְּלִפָּה הַטְּמֵאָה הַנִּקְרֵאת לָשׁוֹן הָרָע, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בְּ"סֵפֶר חֲרֵדִים" בְּחֵלֶק ג' פֶּרֶק ד'.

וְדַע עוֹד דְּכָתְבוּ הַמְקֻּבָּלִים, הוּבָא בְּ"סֵפֶר חֲרֵדִים" פֶּרֶק ז', שֶׁבַּעַל לָשׁוֹן הָרָע אַחַר מִיתָתוֹ מִתְגַּלְגֵּל בְּדוֹמֵם, בְּאַבְנֵי הַשָּׂדֶה, וְעַיֵּן שָׁם רֶמֶז לְזֶה הַפָּסוּק, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְלִפְעָמִים יִתְגַּלְגֵּל בַּעַל לָשׁוֹן הָרָע בְּכֶלֶב *.

* וְזֶה לְשׁוֹן סֵפֶר הַקָּנֶה: אַל יוֹצִיא אָדָם דִּבָּה, וּרְאֵה וְהָבֵן בְּנִי מַה נַּעֲשָׂה לַצַּדִּיק, שֶׁהֶחֱלִיף צִדְקָתוֹ בַּחֲסִידוּת, וְגָרַר דָּבָר אַחַר לְשׁוֹנוֹ, וְרָאָה אָדָם אֶחָד, וְיָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה. וְהִנֵּה דִּבָּה רָעָה הוֹרֵג שְׁלֹשׁה: הָאוֹמְרוֹ וְהַמְקַבְּלוֹ וְהַנֶּאֱמָר עָלָיו. וְרַזַ"ל אָמְרוּ: יוֹסֵף הַצַּדִּיק הוֹצִיא דִּבָּה עַל אֶחָיו וְנִתְגַּלְגֵּל בְּחָסִיד אֶחָד, וּבָא חֲזִיר וְגֵרֵר לְשׁוֹנוֹ. וְרָאָה אָדָם אֶחָד וְאָמַר: הַלָּשׁוֹן שֶׁהוֹצִיא מַרְגָלִית תּוֹרָה מִפִּיו כָּךְ זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָה? יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה, וְהִנֵּה הָרַג שְׁלֹשׁה וְכוּ', עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ, עַיֵּן שָׁם. וְעַיֵּן בְּקִדּוּשִׁין (ל"ט:) שֶׁזֶּה הָאָדָם הוּא אֱלִישָׁע 'אַחֵר': (הגהה)

וְכֵן הָרָגִיל לֶאֱכֹל בְּשַׂר טְרֵיפָה, אוֹ הַמַּאֲכִילָהּ לְיִשְׂרָאֵל. וְזֶהוּ רָמוּז בַּתּוֹרָה, דִּכְתִיב: "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ", וּכְתִיב בַּתְרֵהּ: "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא", נִמְצָא קְרָא דְּ"לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ" כְּתִיב בֵּין שְׁנֵי הָעֲוֹנוֹת הַלָּלוּ, בֵּין אוֹכֵל טְרֵפָה וּבֵין מְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע, לוֹמַר לְךָ, שֶׁעַל שְׁנֵי עֲוֹנוֹת אֵלּוּ, יִתְגַּלְגֵּל הָאָדָם בְּכֶלֶב. וְזֶהוּ שֶׁרָמַז דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: "הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי", וְסָמִיךְ לֵהּ: "אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי" וְגוֹ', לוֹמַר שֶׁאֵינִי מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּלְשׁוֹנִי לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע לְהֵעָנֵשׁ בַּגִּלְגּוּל הָרַע הַזֶּה, אֶלָּא אֲנִי מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לְהַלֶּלְךָ וּלְהַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁיָּגוּרוּ מִמְּךָ וְשֶׁיְּהַלְּלוּךָ. וְדַע שֶׁאָמְרוּ הַמְקֻבָּלִים, שֶׁאַף עַל פִּי כְּשֶׁמִּתְגַּלְגֵּל בְּצוּרַת אָדָם, אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּגִלְגּוּלוֹ הָרִאשׁוֹן, מִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁמִּתְגַּלְגֵּל בְּצוּרַת חַיָּה אוֹ עוֹף, הוּא יוֹדֵעַ בְּגִלְגּוּלו הָרִאשׁוֹן וּמֵצֵר וּמִצְטַעֵר, אֵיךְ יָרַד מִשָּׁמַיִם מִצּוּרַת אָדָם לְצוּרַת בְּהֵמָה. לָכֵן כָּל אִישׁ יֶחֱרַד וְיִהְיֶה יָרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב בְּעוֹדוֹ בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ, בְּעוֹד הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ וְיֵדַע אֶת אֱלֹהָיו, אָז יְכַפֵּר עֲוֹנוֹתָיו וְיָשׁוּב חֲרוֹן אַפּוֹ מִמֶּנּוּ, וּבְצֵאת נִשְׁמָתוֹ יָנוּחַ וְיִשְׁקֹט וְיִסְתּוֹפֵף בְּצִלּוֹ בְּגַן עֵדֶן, כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא וּמַרְבֶּה לְהֵיטִיב. וּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִין אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִין לַעֲמֹד, עַד כָּאן לְשׁוֹן הַ"סֵּפֶר חֲרֵדִים" בְּקִצּוּר.